טבלת בקבוקים לבחירתך  |  אירועים קרובים - ערבים, סדנאות ומסעות  |  טיפולים- רפואת תדרים  |  מסרים מההדרכה  |  איזון החיים שלי  |  יוצרים חזון עם "איזון חיים"  |  



שאל שאלה ולחץ על התמונה

 

אושו טארוט

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



FacebookTwitter

הסיפור האישי שלי

דף הבית >> טיפולים-רפואת תדרים >> אורה סומא >> הסיפור האישי שלי



 

 

 

 

הייתי בסיומה  של השנה ה- 49 של חיי – וזו הייתה השנה של חיי.

שנה שבה ערכתי את המסע המשמעותי שלי בקיומי הזה. והרשו לי לשתף אתכם בחווייתי בשנה הזו

 

הסיפור שלי לא התחיל בשנה זו אך כמה מתאים היה שדווקא בשנה זו שבה הרבה סיומות נכנסו אל תוך חיי אפגוש את הכלי
שאפשר כל זאת – את האורה סומא.       

 

כל חיי באופן כזה או אחר היו תהליך של התפתחות כמו אצל כל אדם, אך ניתן לומר  שבאופן מודע צעדתי בדרך זו מגיל 31 לאחר לידת בני הקטן.

לא הבנתי אז את המשמעות של כניסה בדלתה של המודעות , והיום אני יכולה לתאר זאת כמסע המענג ביותר אך גם המכאיב ביותר שאפשר לחוות. אך יחד עם זאת לא הייתי מוותרת על רגע אחד שבתוכו ובפרט בשנה זו.

 

אני נמצאתי אז בתקופת שיא, בפסיעה שבין שחרור הישן וקבלת החדש והשתדלתי  להיות נוכחת וקשובה לכל הקורה בחיי.

תחילתה של שנה זו לווה בתהליך מתמשך ומכאיב בשל סיטואציה בחיי.

 

בחודש מאי 2009 יצאנו למסע רוחני אותו ארגנתי עם חברה ,היינו חבורה שלמה של בנות במסע לגלסטנברי הקסומה שבאנגליה.

והמסע הזה אכן היה אבן דרך בעלת ציון מיוחד בחיי, מצד אני חווה כאב  גדול עקב סיטואציה לא פשוטה בחיי, אך באותה דלת פגשתי את חברי החדשים שהפכו את חיי למסעירים כל כך – בקבוקוני האורה סומא.

 

באחד הערבים מתוכנן היה להנעים את זמנם של בנות הקבוצה בסדנא מעניינת, הצעות רבות עלו אך אני התעקשתי  וביקשתי לחוות
סדנא של אורה סומא.

למה? שאלו אתי, ואני עניתי- ככה, לא יודעת, אין לי מושג למה, מעודי לא התנסיתי  אך משהו בתוכי מאד ביקש לפגוש אותם. ברבות הימים
הבנתי שלא אני בחרתי בהם אלא הם קראו לי, היה זה כנראה הזמן המתאים בחיי לפגוש אותם ולעבור עוד שלב במסע (וכמה הם היו נדרשים כדי
שאוכל לעבור מסע זה, או שעברתי את המסע בזכות המפגש היומיומי איתם לעולם לא אדע וכנראה התשובה משולבת בין שתי האפשרויות)


וכך חיפשנו את המדריכה בגלסטנברי  שתנחה את אותו הערב.  וריצ'ל נבחרה.
ביום השלישי לטיול פגשנו  את אותה, בחורה סמוקת לחיים ומלאת התרגשות, בכל פעם שהיא נגעה בבקבוקון והסבירה מה משמעות בחירתה של
כל אחת מבנות הקבוצה, לא היה לה מספיק אוויר לעשות זאת מרוב המהירות שבה היא רצתה להעביר את הידע והקסם שבבקבוק.

בחרתי באותו המפגש כמה בקבוקונים, כמובן שלא הבנתי את משמעותם ולא ידעתי אז שהמסע הזה יהיה כל כך מרתק ואקבל בו תשובות לא רק
להבנות הרגעיות שהיו לי אלא גם לשאלות שצצו במהלך חיי.


קיבלתי מריצ'ל שני בקבוקונים עוד בשהותי בגלסטנברי ואחר כך כשהתחלתי ללמוד את האורה סומא הבנתי כמה הייתי זקוקה להם כדי לעבור
את אותם ימי השבר הגדול.

 

שני חברים חדשים: בקבוק איזון ובקבוק של קוינטאסנס  מתחילים ללוות אותי, הריח היה נהדר והמגע נעים, אחזתי אותם בהתרגשות וריצ'ל
הסבירה לי את משמעותם.

בתוך בחירתי היה גם בקבוק נוסף, ריצ'ל סיפרה לאחת הבנות (שבקבוק זה היה גם בחירתה) מה המשמעות שלו וכוון שהוא הופיע בבחירה שלי
הקשבתי היטב כדי לעשות את ההשלכות לגבי......

ריצ'ל אמרה לה שהוא נוגע בתקופה של האיסיים בארץ ישראל, לה זה לא אמר דבר אבל אני הייתי המומה.
איסיים? אם כך גם לי יש חלק בסיפור הזה? האם תחושות שחשתי שנתיים קודם לכן בקומראן לא היו המצאה בדיונית שסיפרתי לעצמי?

הראש שלי היה מלא בשאלות ולא היה לי ממי לקבל תשובה.

בהצצה קצרה לתקופה שלפני כשנתיים אספר שאז למדתי בקבוצה של הילינג והמורה שלנו אמרה שעל פי תקשור שהיא קיבלה כל מי שנמצא
בקבוצה חי בגלגולו הקודם  בתקופתם של האיסיים והמסר היה לקחת אותנו לקומראן....

חשבתי אז לעצמי שזה יהיה נחמד לעשות טיול למקום שלא חוויתי אותו מאז בית הספר ונסענו...
ולמה שחוויתי שם לא ציפיתי, החוויה הייתה קשה מאד, גלים של אובדן, כעס, זעם ובדידות איומה תקפו אותי, לא הבנתי מהיכן זה הגיע, הרגשתי
שאני חווה שוב במקום זה עוול איום ונורא על אמת שאמרתי ונשפטתי ל
גביה, הרגשתי ששלחו אותי מנודה למות לבדי במידבר,.
(תחושה הזויה ללא הסבר הגיוני)

החוויה הייתה קשה מאד והלכה איתי חודשים רבים עד אשר כשנה לאחר מכן אני לקחתי בעצמי קבוצה של תלמידותיי למקום זה
(לחלק נכבד מהן ערכתי ברבות הימים פריסות של אורה סומא וכמובן שלא התפלאתי למצוא בקבוק מסוים זה אצל כל אחת מהן) סגרתי מעגל
עם המקום בנסיעה זו , אך המפגש עם הבקבוקון היה בעצם תחילתה של ההבנה האמיתית למשמעות של תקופה זו – הלמידה ללכת עם האמת שלי.
אך נחזור לגלסטנברי  , עד סופה של הנסיעה השתמשתי בבקבוקונים שלי, וימים ספורים לאחר חזרתי לארץ כאשר אני עדיין מלאת חוויות והתרגשות
מהנסיעה מצד אחד ומצד שני בסערת רגשות בגלל הסיטואציה האישית שלי ותחושת הכאב ,אני מתחילה לחפש ומוצאת את המורה הבאה שלי,
המורה לאורה סומא, היה לי ברור ללא כל ספק שאני הולכת להעמיק את ההיכרות שלי עם בקבוקוני האור והצבע. ובדרך קסומה אני מגיעה אל מורתי,
הרגשתי באותו הרגע את התערבות ידו של אלוהים בתהליך חיי..

בלי יותר מידי שאלות התחלתי ללמוד כשבוע לאחר חזרתי...הרגשתי שאני נמצאת בתוך חלום (ואולי במציאות האמיתית) , התחלתי ללמוד
אותי מזווית אחרת, פגשתי את נשמתי ולמדתי להתבונן בנשמות אחרות ללא מילים – בצבע.
למדתי את משמעות המפגש שלי עם האיסיים ,  על תקופתם ומשמעותו המתמשכת של סיפור זה בחיי עד עצם היום הזה, ועד כמה משמעות זו משפיעה על מהותי.


בתחילתו של התהליך בבחירות שלי היו הרבה בקבוקים צלולי צבע, הכול הקסים איתי, עבדתי עדיין עם בקבוק האישי שלי מגלסטנברי והבנתי
מדוע בחרתי בו באמת רק בסיום לימודי כשפגשתי בקלפי האורה סומא והבנתי את משמעות נתיבי החיים על פי הקלפים, והסיפור שהם שיקפו לי
תאם במדויק את סיפור חיי באותה התקופה אכן חיי נראו לי מרוסקים משהו בתקופה שבחרתי בו, למרות שידעתי שריסוק זה היה נחוץ כדי שאוכל
לפרוץ אל תוך מהות חדשה שלי, הבנתי שעלי להשיל מעלי את מה שלא הולם ומעכב  אותי באמונותיי, תפישותיי ובמערכות היחסים שלי,

זה לא היה קל ,
הרגשתי שמנטאלית אני מבינה לחלוטין את התהליך אך ההצמדות המחשבתית לא הרפתה, והבקבוק עשה את שלו,
הרגשתי שקט פנימי יחד עם ראש שלא מפסיק לעבד כאב ותחושת עוול, שאלות עלו והתבוננויות נלמדו, ויחד עם זאת הייתה בי תחושת אושר
אדירה ושמחה, שחרור מכבלים ופתיחה עוצמתית לתוך שלב חדש ו
נעלם בחיי.

במהלך החודשים במפגשי הלימוד, בין מריחה להרחה בשעורים , בין תחושות רגשיות לפיזיות (שחלקן היו קשות) אני בוחרת בקבוקונים שונים
ובכל שיעור לומדת את ההסבר עליהם, בקבוקונים מסוימים חוזרים על עצמם ובהירות מתחילה.
ולבסוף אני מתחילה לבחור בקבוקונים כהי צבע - בעלי עומק, משהו בי מוכן להעמיק פנימה להתבונן אל המחשכים, בקבוק איזון חדש עולה שוב ושוב
ומביא איתו תחושות עמוקות לצד תמונות מדיטטיביות קשות והפלא ופלא גם בתוכו אני מוצאת את חברי הוותיק הבקבוק המשקף את האיסיים,
ועדיין אין לי אומץ להשתמש בו.... 
ולאחריו מתחילה הבחירה בבקבוק נוסף שגם בו מתגלם בהסתר בקבוק האיסיים  ( מה יהיה הסוף?) וכך לבסוף בצעד אמיץ אחד וברגע של תשוקה
עזה אני מאוהבת ביופיו של בקבוק זה ובוחרת לקחת אותו (כמובן בכמות כפולה שבמקרה המתין לו אצל מורתי ) ותחושות התחילו לזרום, חלומות בלילה
ותחושות פיזיות , אבל אני ...כבר מאוהבת בבקבוק
שלי, מורחת ומתבוננת בכול ערבוב מה קורה בתוכו, קשובה לכל סימן בתוכו - בתוכי.


והתהליכים לא פוסקים, אני מורחת את הצבע האדום ומתחילה להתמודד בפיזי עם תהליך בבית הורי, שם החיים מתחילים להתנפץ מערבים את כל אחיי
ואותי בדרמה קשה של הורים מתבגרים וילדים חסרי אונים, הרבה כעס משתחרר אצלי עד אשר הוא הופך לחמלה והבנה כמה, קשה להם בתוך
התהליך שהם עוברים, תחושות של כעס וריחוק,
קורבנות עולים וי
ורדים עד אשר שוב נוצר השלום בתוכי (בדיוק לפי סיפור הבקבוק) ומתוך הבנת הסבל שלהם אימי מקבלת ממני את אחד
מבקבוקי הרסקיו לאיזון (המהווה חלק מבקבוקי הנתיב שלי ...מצחיק לא?) ,
היא מתחברת אליו מאד, והשקט חוזר שוב לבית הורי ,
משהו השתנה כמו קסם...


ואני עדיין ממשיכה למרוח אך פתאום יש לי צורך לחזור לבקבוק הראשוני שלי והפעם למרוח אותו על אזור הלב, אני מורחת אותו ואומרת לעצמי
שבעזרתו אני עושה טרנספורמציה למחשבות השליליות שבליבי על מנת להפוך אותם
לאהבה, לאפשר לעצמי לפתוח את הלב ללא חשש.

לא ידעתי אז שבעצם אני עושה לעצמי הכנה לקראת המשבר הבא. להכין את הלב לכאב קשה ולעזור לו להתמודד בתהליך העומד לפניו.
וכך לאחר כשבועיים של מריחה  נפרדנו מחבר יקר ואהוב- בעל החיים שגדלנו, לא היה זה תהליך שיגרתי ולא הייתה לנו הכנה לקראתו ,
פשוט ביום אחד המגדל קרס הוא חלה ואנחנו היינו צריכים להחליט על הרדמת חסד.

תהליך פרידה יאה נערך לפני ההרדמה, אני וביתי שלובות יחד בעשייה ובכאב נפרדנו ממנו, ואז התחלתי לחוות את גלי הצער השלובים באהבה עזה,
ובכל פעם שגל תקף את ליבי הבקבוק נשלף ומריחה מידית נעשתה ואחריה ישירות היה אויר ואפשרות להכיל את הכאב (פשוט מדהים)

 

ובין לבין אני לומדת משמעות של סיומות מזוויות שונות של החיים ,
אבל הלמידה המשמעותית ביותר הייתה ללמוד את מסלולו של נתיב בו צעדתי על פי הבקבוקים שלי ושיקופם היה מדויק, הבקבוקים תארו
במדויק את המסלול אותו אני nעוברת שלב אחר שלב,

ההבנה שככול שאני אבין את מטרתי (ייעודי) כך חיי ילכו ויתבהרו  - למדתי להיות בכניעה רוחנית...
כמה מצחיק..התמסרות הייתה בקשתי זמן רב, ביקשתי להתמסר, לא להיכנע מחוסר ברירה כי מכופפים את ידיי לאחור אלא כי אני חווה את
עצמותו של הבורא , הבנתי שכל תהליך גלסטנברי  אפשר לי את מה שהבקבוק מספר - להתעורר לאני האמיתי  שלי ושלשם כך נידרש 
מות האני הישן
, שיש צורך בשינוי - טרנספורמציה אך בעיקר שינוי דפוסי חשיבה ותודעה.  ולפעמים הגירוי נוצר מכך שמשהו בחיים
מתמוטט כפי  שחוויתי כדי  שתתאפשר הזדמנות לתהליך הזה.
ולשם כך כפי שאומר המשך הנתיב -
היי משוחררת מהפחדים  ובטחי ברצון האלוהי, (ביקשתי ולא ידעתי...)

אז למדתי שאכן הרבה עבודה עם הלב נדרשת,
שלאחר שבירה יש בניה, תקשורת פנימית מתחילה ומביאה אתה יכולת ללחום בפחדים
וגם אם זה לא יאומן אפשר למצוא את השלווה והרוגע כדי לשחרר ולהרפות מאחיזה במחשבות שליליות דפוסים וקיבעונות ,
ובהחלט יש שמחה פנימית שהתאפ
שרה לאחר  ההרפיה מהפחד ממה יהיה? . ומה יקרה?

להתמסר רציתי ובהחלט התחלתי ללמוד את המשמעות  והחוויה.

הבנתי שבתהליך ההתמסרות והכניעה אין ברירה כל מה שלא לטובתי ואינו האמת יצוף וימות, לא ניתן יותר לחיות באשליה וליפות את הדברים ,
התחלתי מחדש להגדיר מי אני,
מה הזהות שלי, מהם רצונותיי צרכי והגבולות שלי.

אכן משהו בתוכי היה  צריך לקרוס כדי שאני אוכל להרפות וכדי שהלב יוכל להשמיע את דברו.


וכמו שמאפשר הנתיב על פי סיפור הבקבוקים שנבחרו: מתוך התהליך אני מוצאת את עצמי משחררת מרירות וכאב, את תחושת
הקריסה והאכזבה, אין מה להתכחש לתהליכי חיי אלא יש צורך להכיר בכל זה , אני לומדת שאינני קורבן של כלום מלבד אמונותיי ותפיסותיי
כדי לאפשר למהות האמיתית שלי לצאת, לעוצמה, לביטוי,
ליכולות, אין צורך להסתתר יותר , אין ספק שמערכת הערכים והאמונות משתנה
.

 

תהליך זה היה ועדיין מופלא בעיני אין לי ספק שהוא היה מאד מיוחד ומעמיק בזכות בקבוקי האורה סומא ,אני יודעת שהיד האלוהית המכוונת את כל צעדי ,
כוונה אותי כדי לאפשר  לי את המסע הטוב ביותר עבורי, והוא ימשיך ויהדהד אל תוך כל אדם שאגע בו, שכן זה גם חלק ממסע השליחות שבי,

 

והיום:..                                                                                                                                                                                                              

אני בציפייה ובהתרגשות לבאות

מאושרת מכך שהאני שלי לומד להכיר את האלוהי שבי.
לומדת להיות ברגע הזה (וזה לא פשוט בכלל)

לומדת שלהתמסר זה הרבה יותר קל מלהיאבק  (למרות שזה גם לא פשוט)

לומדת ש"הכול צפוי והרשות נתונה": -    אינו סתם משפט.

יודעת שכאשר הכול קורס זה סימן להתחלה חדשה ,  -   אם אבחר...

שצבע איננו סתם קישוט יפה אלא שפה שלמה ומערכת ריפוי מדהימה.

יודעת שכל סיום הוא התחלה חדשה ולכן מקבלת בחיוך את תהליכי חיי ופותחת את דלתי לבאות בשמחה.

ויודעת ומרגישה שאלוהים אוהב אותי........

אמרתי שזה היה המסע של חיי נכון???   וכך היה !  מסע שבו חיי הוארו באור וצבע והועשרו בידע וחכמה

 

 

ומתוך התנסותי שלי, מזמינה גם אתכם להתנסות ולתת לעצמכם הזדמנות לשינוי , למימוש יעודכם, והגשמת תשוקותיכם

אני מאחלת לכם מעומק ליבי שיוארו חייכם בשבילי החיים בהם אתם צועדים

ושדרככם תהיה ברוכה ומלאת שמחה ואהבה

 

איתכם תמיד באהבה גדולה

אורנה שיר



לקריאת תגובות ממטופלי אורה סומא לחץ


 

Top pageTop page                                                  אורנה שיר בן דוד      מנטורית לחיים מומחית לשינוי דפוסי חשיבה, מימוש והגשמה       0544449746
לייבסיטי - בניית אתרים