האם אני יודע מהי ענווה באמת?
כשהיינו בחסד למדנו להתרכך ולתת מקום לאחר- לראות אותו,
כשהיינו בגבורה למדנו להיות תקיפים יותר ולהגביל את עצמנו כדי לתת לאחר הכרה,
וכעת כשאנו בתפארת אנו לומדים לאזן בין שניהם.
התפארת מפגישה אותנו עם היופי והחמלה,
ההוד יכול להפגיש אותנו עם הכבוד והשליטה עם אגרסיביות או ענווה.
והיום עת אנו בתפארת שבהוד נתבונן נבחן כיצד אנו משלבים את החמלה עם ענווה בכל ביטוי בחיי היומיום כיצד נוותר על הכבוד והגאווה (אגו) בהכלה וחמלה בראיית האחר.
האנשים הצנועים באמת מקבלים כבוד רב הם קורנים ומקרינים אור מיוחד,
בספירת הוד נלמד ונבין שאין צורך לקחת מקום בכוח כדי לבלוט האור המופץ מהפנימיות היכולת להיות באהבה והודיה (שילוב התפארת וההוד)
מקרין יופי רב.
אך לעיתים הענווה איננה מאוזנת ובכך יכולה להכביד על האחרים,
לעתים היא רק נראית כמו ענווה כאשר היא למעשה בושה וההצטנעות
היא לא באמת נובעת מרצון לכבד אלא היא סוג של הימנעות .
נקודה להתבוננות - היום נרשום במחברת המסע שלנו:
• מהי ענווה עבורנו? והאם אנו פועלים מחמלה וענווה?
• האם הכבוד שלנו מוביל אותנו או שקל לנו לוותר עליו?
• האם אנו "ענווים" לכאורה כי חשוב לנו מה יאמרו עלינו?
• האם הבושה שלנו מתחזה לענווה?
• והאם אתם מכירים אנשים ענווים ויכולים לראות את ההוד בצניעות והענווה שבהם?
