טבלת בקבוקים לבחירתך  |  מה חדש -לוח מודעות - הודעות, ערבים, סדנאות ומסעות  |  טיפולים- רפואת תדרים  |  מסרים מההדרכה  |  סוד הגן הנעלם - מסע פנימה  |  איזון החיים שלי  |  יוצרים חזון עם "איזון חיים"  |  מתנה 4 חניכות מדיטטיביות  |  הסבר: האקטיבציה/הפעלה חודשית  |  ספירת העומר-המסע לעומק הפנימיות והבנת המבנה הרוחני שלנו  |  



כרטיס הביקור 


https://www.dibiz.com/nativhaor
  
.
.
.
 


הצומת

דף הבית >> סוד הגן הנעלם - מסע פנימה >> הצומת

הצומת

.
במשך שנים רבות ראיתי את עצמי כאחראית הצומת.

הצומת הייתה מקום שבו כל אחד שביקש שינוי בחייו או ריפוי

הגיע אליה/אליי על מנת לעבור את יציאת מצרים שלו וחציית ים סוף.

תהליך שהייתה בו התבוננות, הכרה, הכנעה, שחרור, קבלה ותנועה.
 

זו הייתה צומת מפוארת

אנשים שהגיעו אליה ידעו מנוחה

ולאחר שהסערתם הפנימית שככה, התבהרות הפציעה

עוזרת להם להבין איך לנוע ממנה הלאה.
 

והם עשו בחירה והתקדמו למקום חדש בחייהם.

כן.... היו גם כאלה שבחרו לחזור לאחור

אל חייהם המוכרים

לאחר שפרקו את כאבם

ולעיתים הם היו חוזרים אלי שוב לביקור בצומת

לבדוק האם הגיע העת להתמודד ולנוע אל אחד הנתיבים החדשים שנפרשו ממנה עבורם...
 

ואני המתנתי איתם ליום שבו מסך ההסתרה של מהותם יוסר

ויהיה בהם האומץ לבקוע את הים בדרכם אל הארץ המובטחת.
 

אהבתי את תפקידי כשומרת הצומת,

כמאפשרת,

ועשיתי אותו במסירות נפש ובאהבה גדולה.

מפעם לפעם הייתה עולה בי עצבות כשראיתי

איך האנשים הרבים שמגיעים עוברים דרך הצומת,

נעים הלאה בחייהם

בוחרים נתיב חדש ויוצאים לחקור אותו עם כוחות מועצמים,

ואני לעומתם.... חשתי כאילו אני עדיין נשארת בצומת.

חשתי שאני מקובעת בה והיא בי.
 

הכרתי לחלוטין במלאכת הקודש הזו...

אבל רציתי גם לנוע הלאה....אל יעוד כלשהו שממתין לי

רק לא ידעתי איך ולאן.
 

המתנתי לזה שיבוא ויוציא אותי מהצומת שלי.

שיראה לי את הנתיב וייתן לי את הכוח לנוע

כפי שאני נתתי השראה לאחרים.

לנוע הלאה בקשתי....אבל לאן?

מהי הארץ המובטחת שלי?
 

ובכלל לא הבנתי את מהות הצומת.

את מהותי.

הרבה דברים קרו לי בתוכה

דברים גדולים ועצומים,

התחדשות אין סופית של צמיחה וגדילה

תוך כדי שנתנה צל ומחסה בעת הצורך לנזקקים,

או פרי שבשל והשביע רבים .
 

למעשה התחושה שלי הייתה שאני נעה בתוך צמתים

בספירלה כלפי מעלה

מתפתחת וגדלה,

מתרחבת

אך עדיין שומרת על תפקידי בתוך הצומת

כמאפשרת לאנשים לנוע מאור אדום לירוק בחייהם.
 

אני עולה

הם עולים

הם עוברים אני עולה
 

מדרגה אחר מדרגה

קומה אחר קומה

בתוך עולמות של עשיה ויצירה.
 

ואכן האנשים שהגיעו היו שונים ומגוונים והעשייה הייתה רבה עד מאד.
 

ועדיין לא הבנתי....
 

זו הייתה חגיגה מהולה בכאב על תחושת חוסר התנועה/היציאה שלי מהצומת

שהעיק כרעב שאין לו מענה.
 

ואני המתנתי ..........והמתנתי........שנים רבות הרגשתי כאילו דבר לא קורה.

היבין הזחל מהות התפרקותו המוחלטת בתוך הקקון?

התמוססות צורתו, וכל מבני מהותו לכדי נוזל ראשיתי לצורך בריאתו המחודש מבלי למות.
 

לו רק הבנתי....
 

חקרתי בפנים

חקרתי בחוץ

שאלתי, האם זו התכלית שלי?

להיות שומרת הצומת?

האם לא יגיע אף אחד שיעזור לי לצאת החוצה?
 

פעמים רבות הרגשתי כמשה העומד על ההר

מביט על בני ישראל

העוברים

והוא השליח המוביל

מבקש להיכנס

אך נשאר.
 

האם היה זה גם תפקידי?

שאלתי שוב ושוב ולא מצאתי מענה.
 

חיפשתי אחר מטרה "נכונה" לעבור איתה

ולא מצאתי.
 

עם כל אחד שעבר

או בכל קומה שהתפתחנו לתוכה חגגתי בשמחה

לרגעים

וחזרתי להמתין.
 

והמבנים התפרקו, התמוססו לבלי הכר.....
 

בעצם לא נתתי את הדעת על גודל ההתרחשות הפנימית שבתוכי

ההשתנות

שקלתי רק את התרחשות החיצונית......

וזה אף פעם לא הספיק....
 

ואז יום אחד הצומת הוארה באור מיוחד

הבטתי לכל כוון לגלות את מקורו

עד שהבנתי שהוא נובע מתוכי.

זה היה רגע של חיבור מופלא.

הרגשתי אותו בתוכי.

ממלא אותי.
 

רגע של בקיעה.....

הקליפה הראשונה נשרה.

קומי, הוא אמר בקולו הבוטח והשלו

ההוראה הייתה ברורה....

עשי הצעד קדימה

כי הגיעה העת

נועי החוצה.
 

ומה יהיה על כל אלה שקשורים בי

שעדיין לא נעו לשום כוון אלא הולכים ושבים לפרקים?

רק פורקים את תסכולם וחוזרים לאחור?

איך אצא מהצומת ולא אקח אותם איתי?

הרי נפשי קשורה בנפשם.
 

שתיקה.

אין מענה.
 

רגע של בחירה
 

הגוף בער מבפנים

הנפש געשה

האור הפנימי נדלק

יד נעלמת דחפה קדימה

אי אפשר להביט לאחור.

לא יכולתי יותר להישאר
 

לא ארזתי אפילו צידה לדרך, או זכרונות במזוודה

פשוט קמתי והתחלתי ללכת

הדחף היה עז

חזק ממני.
 

הצומת נעלמה

היה רק נתיב אחד

קדימה

בלי שלט

בלי מפה.
 

צעדתי .....

הלכנו יחד.
 

היו כאלה שבאו איתי

היו כאלה שהלכו לצידי

היו חדשים שלא הכרתי והצטרפו למסע

והיו שניסו בכוח לאחוז בכנף המעיל שלי

כדי שאשאר איתם בצומת ממנה הם לא יכלו עדיין לצאת.
 

ואני שאהבתי אותם,

פשטתי גם את מעילי והותרתי אותו מאחור בידיהם הכועסות

ידעתי שימצא לי כיסוי של אור במקומו.
 

לא הייתה לי עוד יכולת להמשיך לאחוז במלבוש הזה.
 

יצאתי מהצומת

והתחלתי לנוע בדרך החדשה.
 

אני נהנית מהמראות

לעיתים רצה וגומעת מרחקים

לעיתים עוצרת ורק סופגת פנימה

לומדת שפה חדשה ועולמות בריאה חדשים

משילה מנהגים ישנים

ובעיקר תבניות שאין בהן עוד צורך כדי ללבן לבנים לחומות הגנה ומסתור בחיים.
 

העבר נושר מעלי

קליפה אחר קליפה

ואור חדש נגלה

זך, עדין

נחוש.
 

חיפשתי דירה בעליונים ומצאתי אותה בתוכי

והוא גר איתי.
 

אני עדיין ממרקת אותה ומסדרת

מכינה בה מקום לך ולעוד אורחים שיבואו לבקר.
 

היא נעה איתי לכול מקום

איננה צומת יותר

כי אם גשר של אור.
 

הכל אור.

בואו לבקר.

Top pageTop page       אורנה שיר בן דוד     מובילה לשינוי על ידי מפגשים עם התודעה הרחבה באימון אישי, סדנאות, מסעות רוחניים בארץ ובעולם.
ערכי    0544449746
לייבסיטי - בניית אתרים