התמונה שהכי קרובה בעיני לדימוי של אהבה נקיה היא החזקת האם בתינוקה שרק נולד.
באהבה ורוך אינסופי.
שאלות שונות עולות במוחי כשאני עושה את ההתבוננות הזו:
האם אני יכולה לתת אהבה רק לשם הנתינה?
לכל אחד, גם לאדם לזר או לאחד שמכעיס, שמאכזב?
עד כמה יש בי היכולת להכיל אחר?
אז, תחילה נעמיק ונתבונן בקרובים אלינו ביותר.
נתחיל בבן הזוג שלנו ונמשיך הלאה בהרחבת המעגל.
כמובן שאין אנו מדברים על "אהבת האחר" למען עצמנו,
למען התועלת של האגו שלנו או הצרכים שלנו,
אלא על האהבה לשם האהבה והתענוג שבה .
התענוג שבנתינה ובהתמסרות עד לאחדות והתייחדות עם הנשמה האחרת שבה נרגיש את החוויה של לאהוב ולהיות נאהב.
כל יום הרי הוא יום המיועד להתבוננות אחרת
והיום פתחנו את המסע דרך השבוע של ספירת החסד = מידת האהבה.
אני מזמינה אתכם לכתוב בכל יום היכן אתם מוצאים את עצמכם
בהתבוננות היומית ובמתנה שהיא מביא לכם.
- האם קשה לכם אתה או קל?
- האם אתם חוגגים בה או נמנעים בה?
- מי אתם?
- מה אתם למדים מההתבוננות הזו.
אהבה שבאהבה כאילו אומרת לנו אהבו את האהבה עצמה.
מי שידע אהבה יודע עד כמה היא ממלאה ומעניקה טעם לחיים.
צידה לדרך, רשמו לכם ביומן המסע:
היום כשאנו בחסד שבחסד נבדוק:
- מהי אהבה עבורי?
- האם אני משתוקקת אליה או חוששת להיפגע?
- האם אני מעזה לבטא אותה?
- למי ומתי אני מעזה?
- האם אני רחבת לב באהבתי או מהססת? שמרנית?
- איך זה בא לידי ביטוי?
- מתי אני חוששת לבטא אהבה? למה?
- האם האהבה שלי היא רק לאנשים ספציפיים או יכולה לבוא לידי ביטוי כנתינה של אהבה לשם אהבה.
כן, היום במיוחד אנו נדרשים לעצור לרגע ולהתבונן באהובים שלנו,
לשים לב עד כמה אנו חווים עונג מביטוי של אהבה, מפעולת הנתינה עצמה.
נבחן עד כמה אנו נזקקים לאהבה והאם אנו משתמשים באחר רק כדי למלא חלל בתוכנו, וכל עוד הוא יכול לספק לנו את המילוי אנו "אוהבים אותו".
האהבה לא ניתנה ליחידי סגולה היא רק מבקשת מאיתנו להעז להתמסר אליה, ואם היא כבר קיימת בחיינו היא מבקשת מאיתנו לטפח אותה.
היום ולאורך המחר עת אנו בחסד שבחסד נסו ללמוד את משמעותה ולהתבונן באופן שבו אתם מבטאים אותה, מתי ולמי?
לעיתים מסע החיים והעומס שבו משכיח מאיתנו את הצורך לטפח את האהבה,
נותן לנו להתייחס לאהובים שלנו כאל דבר המתקיים מאלי היום הזה מזמין אותנו לפעול אחרת..
ספרו לי מה אתם פוגשים, אשמח להיות שותפה לחוויית המסע שלכם.
מחר נתבונן בגבורה שבחסד ובמשמעותה.
היו ברוכים במסעכם להזכרות בהווייתכם הנצחית.
וחגגו את חרותכם בכל רובד.
אורנה שיר בן דוד
© אם מצאת עניין במאמר שתף אותו עם אחרים ואפשר גם להם לגעת ולהתבונן בפנימיותם.
