שלום אהובים,
לפני ימים מספר חזרתי לי מלונדון,
ככה באמצע החיים קפיצה קטנה , ובאמת הייתה זו קפיצה לתוך מציאות אחרת......
בכול פעם שאני נוסעת ומתנתקת מפה, מעיסוקי היומיומיים, מהטלפונים והמטלות אני מרגישה שאני פוסעת לתוך מציאות מקבילה,
זו אותה אני שפוסעת ברחובות אבל ה"אני" זאת מתבוננת ובוחנת את הדברים מבלי משים באופן שונה,
אני מוצאת את עצמי יוצאת לרחובות חוקרת את הדמיות שלפני, עם חלקן אני יוצרת שיחות מעניינות ועם האחרות אני מנהלת שיחות פנימיות בתוכי...
דמיות רבות ושונות מסתובבות ברחובות לונדון וכשאני שם יש לי זמן להקדיש להתבוננות ומחשבה, החושים וההכרה שלי שפנויים מכל עיסוק חדים
הרבה יותר, וההכרה שלי אוספת את כל מה שהיא רואה פנימה.
כוון שלאחרונה אני מתנסה בנקודת המבט הגבוה על החיים (כפי שספרתי בפוסטים הקודמים) אני מאפשרת לכל לחלוף דרכי ללא עוות,
ומה מיוחד בכך כל כך תשאלו?
ובכן התבוננות כזו איננה יוצרת נפרדות אלא מאפשרת לחוות אחדות, כוון שאינני בוחנת את מושא ההתבוננות שלי כדבר חיצוני שונה אלא מקבלת
אותו לתוכי.
ואז קורה דבר מופלא אני מוצאת את עצמי מתבוננת באנשים ללא המשכות שהם עוטים , ממסכה חיצונית של פנקיסטים מוזרים, מקועקעים משונים, מקבצי נדבות,
מוכרים , או אנשי אשכולות.
מוזר מה ניתן לגלות בצורה של התבוננות כזו מעבר לתווית החיצונית.
המקום הזה תמיד לוקח אותי אלהשאלה הנצחית מי אנו?
כי הרי אנו בעלי אין ספור הגדרות ותפקידים, אבל כל זה איננו האני האמיתי שלנו,
היכן אם כן נמצאת טביעת האצבע של נשמתנו? איפה היא באה לידי ביטוי?
האם זה שאני מתבוננת במישהו ומנתחת אותו או יודעת עליו פרטים בסיסיים שונים אומר שאני מכירה אותו?
מה עוזר לי לדעת מה תעודת הזהות שלך, היכן גדלת ובאיזה בית ספר למדת, במה את עובדת וכמה ילדים יש לך?
מה זה אומר עליך באמת.
עדיין אינני יודעת באמת מי זה העומד מולי....
אם אני לא אזכור דבר מכל הידע שלי עליך האם זהותך תאבד בעיניי?
ואני אספר לך על התנסות מעניינת שחוויתי בלונדון.
באחד הטיולים שלנו הגענו לשוק קמדן המפורסם, שוק צבעוני מלא באנשים מכל הסוגים, לאחר זמן ארוך של הליכה בין הדוכנים.
הגענו לחנות קטנה עמדה בה אישה בשנות החמישים לה - באודם שחור, בגדים שחורים , שיער אדום אש, ועגילים......כמעט בכל מקום אפשרי, אף גבות
שפתיים עליונות ותחתונות ולשון כמובן, האישה הייתה יפה והתפאורה שלה מעניינת,
אבל....בשלב כל שהו של מקח וממקר היא הפכה להיות תקיפה מאד ופה התחיל העניין המעניין...
לאחר שנפרדנו ממנה ניהלו רב שיח שתכליתו הייתה מי זו האישה שלמולנו, האחת אמרה שהיא הייתה אלימה מילולית ולא נעימה ופרשה את ההתנהגות שלה
בדרך תוקפנית, השנייה דווקא ראתה בה אישה אסרטיבית שלחלוטין ידעה מה היא רוצה ושלא הייתה לה בעיה לומר זאת,
ואני ניסיתי לראות כיצד התפיסה ומערכת האמונות עוזרת לנו לקטלג את העומדת מולנו לתוך תבנית .
שאלתי אותן שאלה פשוטה , כשאתן מספרות מי האישה הזו ומה לדעתכן היא רצתה להביע עד כמה אתן יכולות לדעת מעבר לכל ספק שאין טעות
בפענוח שלכן, שאכן האישה הזו שאתן מדברות עליה היא אכן מה שאתן חושבות שהיא??
האם המסכה שלה מייצגת את מי שהיא? האם כשאתן מפענחות אותה אתן מדברות על המהות שלה או המסכה שלה?
כמובן ששאלות אלו הפכו את כל הדיון שלנו על פיו ובעצם התחלנו מחדש לנסות לראות אותה בזוויות שונות, ואז קרה דבר מופלא התמונה שלה
התרככה בעיני הבנות , התוקפנות הפכה לאסרטיביות ומתחת למעטה הפנקיסטית ניתן היה לראות אישה יפה, זקופה, בולטת בנוכחותה אך לא מאיימת...
אז כיצד קרה הדבר?
מה לדעתך קרה פה?
והאם דבר כזה קרה גם לך בעברך?
ובמחשבה לעומק האם כולנו לובשים דמויות שונות במקומות שונים?
במה דמויות אלו משרתות אותנו?
האם הינך מודעת לדמויות אלו אצלך? באילו מצבים מצאת את עצמך נעזרת בדמויות או במסכות כאלו ואחרות?
ולמעשה שאלת השאלות היא : אז מי הינך?
אשמח לשמוע את דעתך ואת חוויותך
ובינתיים עד למפגש הבא שלנו
היו ברוכים בשלווה ואהבה
ממני הצועדת אתכם בנתיב האור
אורנה שיר
