לחיות באור לבך  

לחיות באור לבך,

כשנולדנו היינו תמימים עדיין שום דבר לא עטף אותנו, לא הייתה לנו דמות מוגדרת שבאמצעותה יכולנו להגיד זה "אני" 

במהלך שנות חיינו נבנה "אני" זה ונוצרו עליו שכבות רבות שעטפו אותו, על ידי ההתבוננות בשכבות אלו נוכל לספר את סיפור חיינו.

כשהיינו תמימים לא ידענו מהו השיפוט ולכן האגו עדיין לא הסיח את דעתנו לא הייתה לנו עדיין נקודת מבט ייחודית שבאמצעותה הגדרנו את עצמנו ואת העולם.


מאז שגדלנו נהייתה לכל דבר הגדרה הנשענת על שיפוט / תיוג / קטלוג, אין עוד תום בראיה שלנו, מרגע שקטלגנו אנו רואים את התווית ולא את הדבר ,

ההגדרה היא זו ששולטת בין אם זו הגדרה של האדם העומד מולי שקראתי לו חכם, ובין אם קראתי לו עצלן, התווית כבר קיימת והיא לעולם תהיה המפתח שדרכו אני

אביט באדם זה וכך גם לגבי כל סיטואציה שאותה אני  אחווה.


ראו כמה קשה לנו לשנות דעתנו על אדם וכמה אנו מופתעים כשאנו מגלים שהוא שונה מהתווית שהנחנו עליו.

אך האם פעם חשבת מה עובר על אותו אדם שהתווית מונחת עליו ושהוא צריך לשמר אותה או מנסה בכל כוחו להזים אותה?

כמה אנרגיה ומאמץ נדרש מילד שקטלגו אותו כעצל או כטיפש בבית הספר? ומה הפלא שלפעמים הוא מחליט לאמץ את גישת הסביבה ולא טורח לשנות את התווית מחוסר

אמונה שיראו אותו אי פעם תחת תווית אחרת?


לחיות באור הלב אומר: לחזור אל המקום הנקי והטהור טרם ירד מסך השיפוט ועטף אותנו,

למה זה כדאי ? ומה זה ייתן לך עולה השאלה?

ובכלל כיצד באמת אפשר לראות את העולם בכול רגע כאילו הוא נוצר בכול שנייה מחדש בדיוק כפי שעושה זאת התינוק?

כי הרי ללא תווית אצטרך ללמוד שוב ושוב את מה שעומד באותו הרגע מולי (שכן עצם ההגדרה מונעת מאיתנו התעסקות זו)

חשבת פעם מה מעסיק את התינוק כשהוא מתבונן בפקק בעיון רב גם חצי שעה?

כמה זמן היית מסוגלת לשבת ולהתבונן בתמונה מדהימה או בפרח מרהיב?

ולמחרת האם תהיי במסוגלות לעשות זאת שוב מבלי להשתעמם אלא רק לראות את הפלא ואת היופי?


כל כך הרבה פעמים עברתי בחיי ליד דברים שהנחתי מראש שאני מכירה כבר ופספסתי שם משהו חדש,

לא התעכבתי מספיק ליד ילדי שגדלו כדי לנצור רגעים בליבי ...במקום זאת צילמתי תמונות,

בטיולים בחול רציתי למהר ולהספיק להגיע לעוד מקום יפה שאתעכב בו למספר רגעים במקום לעצור  במקום אחד כדי לתת לעצמי לגמוע אותו עוד ועוד אל תוכי פנימה,

מיהרתי כשרציתי שהזמן יעבור בין יום ראשון לשישי כדי להיות בסוף השבוע וכך חלפו להן השנים במהירות,

לא השתהיתי מספיק, .....אפשר לומר שיותר חלפתי על פני חיי...

הרגעים שבהם שהיתי יותר היו רגעים של סבל או כאב......כמה מוזר...


לאחרונה למדתי לעצור ולהשתהות, הבנתי שאי אפשר להתמלא בדבר הבא שאליו אני רצה

כדי למצוא אושר אפשר לחפש אותו בקיים   בדיוק כפי שהתינוק יכול לגלות שוב ושוב את אותו הפקק וליהנות ממנו מחדש.


כך הבנתי שכדי להחזיר לעצמי את תחושת התום ולצעוד באור ליבי יש לשחרר שיפוט

את השיפוט של עצם מצב הוויתי זה שאני מתרגמת אותו רגשית ל: כעס, עייפות, אכזבה, או פחדים וכו..


כמובן שאי אפשר להתבונן במשהו מבלי להגדיר אותו אנחנו כבר כל כך מעוצבים אבל אפשר לשנות את הגישה לגבי תוויות אלו.

העיניים שלנו הנחות על משהו או מישהו נותנות לו חיים מעצם התייחסותנו אליו, מאפשרות לו להיות מוגדר מחדש, אנחנו הצופה היוצר בכול רגע נתון את עולמו מחדש.

כשאנו מבינים זאת ננסה להתבונן בכול דבר בעיניים אוהבות, גם אם בהתחלה יהיה זה לשבריר שנייה כבר הרווחנו משהו.

היום נסו להתבונן בכול דבר שאתם רואים ולחייך, חיוך פנימי שיעלה מתוככם, גם אם משהו מכעיס אתכם נסו לחייך חיוך אמיתי ואז תראו משהו מדהים,

האני שלכם לא יוכל להשאיר את הפרצוף זועף וכך גם התחושה לא יכולה להישאר זועפת.

בכלל הרבו לחייך חיוך מהלב סתם ללא סיבה וצפו בתחושות שמלוות אתכם.

נתיב הלב הוא נתיב האהבה, עיניים אוהבות הן עיניים הרואות את העולם אחרת, התוויות שהן מדביקות לכל דבר הן תוויות של חמלה ואהבה, וזו חוויה מרתקת,


אני כבר שומעת את הקולות העולים וצפים......... את עושה זאת גם עם מי שאת ממש לא סובלת?

ובכן ידידי אני משתדלת, יש לי עכשיו ממש ברגעים אלו של חיי הזדמנות להתאמן בכך בכול יום ואני רוצה לשתף אתכם בכנות ולומר ש......זה לא פשוט אבל זו חוויה מדהימה, אישית כמובן,

היכולת להימנע מכעס או מתחושות שליליות אחרות ולו רק בגלל שהסכמתי לעשות ניסוי עם עצמי לחיות באורו של הלב.

זה לקח אותי יש אל האמרה הידועה ש" הכל צפוי והרשות נתונה" , אז כן בהחלט לא כל דבר הוא בידי אבל איך לבחור להרגיש זה בהחלט בידי ואני חווה אושר מעצם יכולת זו להשפיע

על מהלך היומיום שלי המאפשר לי לחיות מתוך שמחה.


אז אני בחרתי

אני חיה באור ליבי

ומה איתך?

אשמח להיות שותפה לסיפורים וחוויות שלך.

 
 היו ברוכים בשלווה ואהבה

ממני הצועדת אתכם בנתיב האור
          אורנה שיר