אני בוחרת במודע להתבונן בפליאה ..במיודעינו האגו .
------------------------------------------------------------.
יש לי הרגשה שיותר מידיי נוטים להטיל אחריות על האגו
ופחות מידיי על העובדה שכל אחד מאיתנו יוצר את האגו בעצמו .
ושאין דבר טבעי יותר מהאגו .
כשאני מתבוננת באגו שלי ..
אני מתפלאה אבל חשה את הפתגם הנודע ש..".הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות של בני אדם "
שמנסים בכל דרך "אנושית" להגן על עצמם מהפחדים שלהם ובכך רק מעצימים את כוחו של הפחד והספק .
זה מזכיר לי את צה"ל שכל כוחו ועוצמתו ...לא עומדים לו מול אבן שילד זורק (דוד וגולית במהופך)
אני בעד קשר ותקשורת עם האגו !
הכרה בו
ועבודה משותפת איתו ...
הוא שלנו לא ??
אנחנו יצרנו אותו לא ?
בחרנו בו ....
זה שלא היינו מודעים לפחדים שלנו ..זה לא התירוץ......!
ותינוק אנושי מה הוא לומד מאימא שלו ?
שהוא הכי הכי זקוק לה להגנה להזנה ...
לך תסביר לתינוק שזה כך רק במימד הפיזי .....
וככל שאנו מגינים על עצמינו אנחנו בוראים את "האויב" שלנו החיצוני לנו במו עצמינו .
רק כדי שנכיר אותו ...נלמד אותו ...
נאהב אותו .
מיהו גיבור ? זה שהופך אויב ל..אוהב .
הגיגים ...
