טבלת בקבוקים לבחירתך  |  טיפולים- רפואת תדרים  |  הטאו- מסע אנטרנטי מרתק של גילוי פנימי ללא עלות  |  איזון החיים שלי  |  לשנות את ההרגל להיות אני..  |  יוצרים חזון עם "איזון חיים"  |  אקסס בארס  |  

בלוג לצעוד בנתיב האור

דף הבית >> בלוג לצעוד בנתיב האור
 (לכתיבה או צפיה בתגובות יש לגלול למטה וללחוץ על קוביות התגובה בראש הפוסט או לגלול לתחתית הדף וללחוץ בהתאם )



                                            לצעוד בנתיב האור
                                                                  הגיגים ומחשבות


               צריך שכל איש ידע ויבין
               שבתוכו דולק נר
               ואין נרו שלו כנר חברו
               ואין איש שאין לו נר
               וצריך שכל איש ידע ויבין
               שעליו לעמוד ולגלות
               את אור הנר ברבים
               ולהדליקו לאבוקה גדולה
               ולהאיר את העולם כולו

                                                         מדברי הרב קוק ז"ל.
 
בלוג זה מוקדש לכם הצועדים בנתיב האור,  לכל מי שמחפש
שמתלבט, שחושב, שמעמיק, ששואל ובוחן ועדיין ממשיך לצעוד קדימה.
כי זה בדיוק כפי שרשום למעלה מצוטט מכתבי הרב קוק ז"ל, בתוך כל אחד דולק נר והמטרה היא ליצור אבוקה גדולה שתאיר את העולם.

הידעת שבלעדיך העולם היה נראה שונה, עצם קיומך, מהותך,
הם שיוצרים שינוי בסביבתך ומשפיעים מעצם הווייתך.

בלוג זה הוא למענך כדי להמשיך ולהקרין את האור ול
השפיע הלאה אהבה.
אשמח לשמוע תגובתך.


 

 
תגובות

מה יקרה אם יום אחד תגלו שכל מה שהאמנתם בו והלכתם בעקבותיו היה מוטעה?

 
 
מה יקרה אם יום אחד תגלו שכל מה שהאמנתם בו והלכתם בעקבותיו היה מוטעה?
אם אנחנו רוצים שינוי בחיים עלינו לקבל שהדרך הישנה טובה ככול שתהיה לא מספקת.
עלינו לצעוד בדרך חדשה.


הדרך החדשה איננה הליכה בעקבות חוקים חדשים, אלא מטרתה היא ההבנה של אופן ההליכה במסע החיים
שהינו ללכת נכון מרגע לרגע.
ומהו הנכון?

הדרך הישנה הביאה אותי להתבוננות מעניינת, והנה המחשבה לפניכם
מה יקרה אם יום אחד תגלו שכל מה שהאמנתם בו בחייכם והלכתם בעקבותיו היה מוטעה?

עצירה .....
נשימה......


ושוב נקרא: מה יקרה אם יום אחד תגלו שכל מה שהאמנתם בו בחייכם והלכתם בעקבותיו היה מוטעה?

ובכן זה יכול לקרות , הרי זה קרה להרבה אנשים שאני מכירה,
בעצם זה קורה גם לי מידי פעם עובדה עשיתי תהפוכות רבות בחיי.
אבל האמת היא שאנשים רבים משנים את דעותיהם בקיצוניות:
משמאלניות לימניות מצמחוניים או טבעוניים לאוכלי בשר ולהפך,
מהיכולת להתחייב לאהבת אדם וללכת בעקבותיו לרצון לא לראותו יותר לעולם.
אז מה זה אומר בעצם?
 
דבר אחד ברור לי,  אנו חיים את חיינו בנוקשות תפישתית במקום בגמישות ,
עלינו ללמוד לחיות באיפשור במקום בהתפשרות וכמובן ללמוד לחיות עם הדרך במקום להכתיב את הדרך.

 
האם לא יהיה חבל להזדקן אל תוך ההבנה הזו במקום להפתח ולאפשר לעצמנו גמישות מחשבתית
בהתבוננות בחיים ונאפשר לדרך להוביל אותנו במקום להכתיב לה את רצונותינו והתאכזב כל הזמן
מכך שהדברים לא קורים בדיוק כפי שהינו רוצים?
 
אז יאלה מתחילים להתבונן ולאפשר;

תחילה נסכים לאפשר לעצמנו ללמוד להרהר כמו אלוהים, מה זאת אומרת תשאלו? 

ובכן יש אומרים שהעולם נוצר מהרהוריו של אלוהים ,
אבל כשאלוהים מהרהר ובורא הוא לא מתמקד בזמן הירהוריו במה שחסר לו - בני האדם כן..
כשאלוהים מהרהר ובורא הוא לעולם לא משקיע את מחשבתו במה שהוא אינו יכול להשיג או לעשות. - בני האדם כן...
כשאלוהים בורא הוא אינו משקיע מחשבה במה היה אילו... או בדברים שטרם התממשו- בני האדם כן....
ושאלוהים בורא הוא אינו חושב על מה היה בעבר, מה פספס, או ממה התאכזב והוא פוחד שיקרה שוב- בני האדם כן...
 
למעשה אלוהים ממוקד בעכשיו בלבד כוון שאין דבר מלבד עכשיו..
גם כשאני נזכרת בעבר או מפנטזת על העתיד זה קורה עכשיו...
זהו ! פרדוקס לא פשוט זה קורה עכשיו, אבל מונע ממני לחיות בכאן ועכשיו,
חשבתם על זה פעם? 
וכמה מאמץ אנו משקיעים בלחיות כאן ועכשיו כאשר בפועל זה כל מה שיש
ורק התודעה שלנו לא מבינה את זה...

אז אנו רוצים ללמוד לחשוב כמו אלוהים, כך שנוכל לברוא ולממש את עצמנו,
כמובן שזה דורש התמקדות בהווה, ברצון שלנו לברוא אך לא בחששות מפני העתיד לבוא
והמנעות ע״י תירוצים משכנעים של האגו, כך שנותר רק לפנטז על הרצון ולשחרר את האחיזה בתוצאה...
 
אז המסע שלנו אינו עוסק בהגשמת משאלות,
הן יקרו לבד בגלל ההליכה בדרך, המסע שלנו עוסק בהבנת הדרך,
ובמשמעות האיפשור, הגמישות והזרימה והעיקר באהבה עצמית וקבלה עצמית.

כל אלה מעצמם מאפשרים לאין סוף היקומי להכנס אל תוך חיינו.

את המסע הזה נעשה בהשראת תפישת הטאו הבאה לידי ביטוי בדברים שכתב החכם הסיני לאו צה:
הפרק הראשון עוסק ביכולת ההכרה האין סופית בדרך
זו שהכל מתגלם בתוכה ללא הבחנה באחדות קיומית מופלאה

הטאו אומר: "בעל התאוות רואה את הנגלה בלבד,
 אם רק נטול תאווה תהייה  תוכל לראות גם נסתרות"
וממשיך ואומר..."לחיות ללא פחד 
לחוש את העולם, 
לחוות את המכשולים
לדעת את העולם"

כלומר; להכיל הכל בלי שיפוט ובקורת רק בקבלה של הקיים,
בדיוק כפי שהטבע יודע לזרום עם מה שמגיע אבל אנחנו לא!

אנחנו מתעקשים על דרכנו ולכן פעמים רבות מעכבים אותה או גרוע מכך מפספסים אותה.
אנו אמורים לחיות את חיינו ללא מאמץ , לאפשר לדברים לעבור דרכנו ולזרום איתם, והדרך הטובה ביותר היא סקרנות.

יופי תגידו , אז מה עושים כשקשה, כשמפחיד ( ופחדים אנחנו הכי אוהבים)
כשהאמונות שלנו מתקיפות?
הדרך הטובה ביותר היא לאפשר לדברים להתקיים ,
לבטוח בסדר האלוהי שהכל יסתדר לטובתנו העליונה גם אם אנו לא מבינים איך.
(זה הרי ממילא לא יעזור אם נתנגד הדברים יקרו תמיד כפי שהם אמורים לקרות  ,
ההתנגדות רק מעצימה את הסבל)
ראו את הטבע בזמן סערה, העצים מתכופפים ומאפשרים לרוח לנוע עץ עיקש (אגו) שלא יתכופף - ישבר...

קשה לנו לחיות כך, זה ברור, כי מאז ילדותנו למדו אותנו ״ לקחת את העיניינים בידים״ ,
ע״י חיקוי של האחרים למדנו לנסות לכפות את הרצון שלנו ע״י מאבקי כוח ומניפולציות  
למדו אותנו לבקר ולשפוט כל דבר,
וכן לראות ולהאמין  ברצון  הצודק שלי לעומת המוטעה שלך.
ועכשיו אני אומרת בדיוק להפך...
הדרך (כפי שאומר הטאו)  מבקשת ללמוד לזרום בלי שיפוט וביקורת רק עם התבוננות ,
כך שהכל יהיה פשוט הרבה יותר.

 
הלמידה במקום הזה תהיה תמיד בהתבוננות פנימה וההבנה עם מה הדברים מעמתים אותנו,
שכן בסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר בנו.
הדרך מלמדת אותנו לקחת אחריות אישית על חיינו ודורשת מאיתנו שימת לב לכל מה שקורה בעולמנו
אפילו באקראי לכאורה.

לפני זמן רב השתתפתי בסדנה של האופונופונו הדבר המדהים בסדנה הזו היתה הפשטות של האמירה....
אין כלום חוץ מאתנו, אם משהו קורה בחייך יש לך אחריות מלאה עליו,
כוון שאתה מתמיד לצור אותו שוב ושוב מתוך שרשרת הזכרונות של ההתנהגות והאמונות שלך.
רוצה שזה יפסק קטע את השרשרת.
למעשה תורה זו לא שונה מכל שאר התורות הרוחניות האומרות אותו הדבר -
״ בידך הוא״ 

אז כדי לגדול ולשנות את הדרך הישנה נתחיל בהתבוננות לשבוע הזה:
  • בכל סיטואציה או חוסר נוחות מקד את ההתבוננות פנימה אל תאבק בכאב או בפחד,
    רק התבונן בהם ולמד אותם ואת ההשפעה שיש להם עליך מהפיזי כמובן ועד למצב הרגשי נפשי,
    ממש למד מה זה עושה לך וכיצד אתה שותף מלא לכך בגלל המחשבות והאמונות שלך
    ( כי הרי ללא המחשבות שלך לא היית חוווה יסורים , לא כך? )

     
  • למד כיצד אתה רוצה להאבק בסיטואציה כדי להעלים את התחושות,
    וראה מה קורה כשאתה מסכים להיות בתוכה ללא מאבק,
    אל תמהר קח את הזמן, אפשר לדברים לקרות .

     
  • חשוב לאפשר ולהיות גמיש,
    הדרך איננה ממהרת היא מתקיימת לעולם רק אנחנו נחפזים להשיג ומפספסים, את החוויה , הדרך וההישג.
    אז צעד בנחת ושנה את התגובה הברורה שבה נהגת להגיב עד עתה לתגובה שונה מתוך בחירה ואחריות
    ולמד במה זה משנה את ההרגשה התחושה והמחשבות שלך?

ועד להתבוננות הבאה 
מאחלת לכם התבוננות מלאת סקרנות ותובנות

לקריאת מאמרים נוספים בבלוג לחץ כאן 

היו ברוכים בשלווה אין סופית וחגגו את החיים,
ממני הצועדת איתכם בנתיב האור,
אורנה שיר



 
 
לעמוד הפוסט תאריך: 10/08/2013 14:26:00 תגובות:
תגובות

הגיגים

זרע קטן היה מונח בכף ידי,

תהיתי אם אשתול אותו באדמה מה יצמח ממנו ואיך יכול להיות שיש בתוך הדבר הקטן הזה אפשרות ליצר יער שלם או אולי שדה ענק,

פוטנציאל עצום.

ואז חשבתי לעצמי ומה זה שונה מבני האדם.

מזרע אחד קטן מופרה יכול להיווצר עם שלם כך עשה אברהם אבינו לא?

 

אכן העולם כולו נוצר מתוך זרע

הפרח, האדם החיה,

זרע - כל כך קטן אך אינפורמציה שלמה  גלומה בתוכן : מהו הסוג שיתפתח מזרע זה, מה צבעו ומה תכליתו וכו.

 

אם כל אינפורמציית המידע הפיזי בתוכו האם גם המידע על היעוד, התכלית והשעורים מופיעים בתוכו?

 

תחשבו על זה....

אם כל המידע עלי מגיע איתי הרי שגם הקשיים כמו ההזדמנויות רשומים במדויק

ואני כאדם המגיע לצורך התפתחות ולמידה שאמור ליהנות מהחיים ומהבריאה מוצאת את עצמי לא פעם

חסרת סבלנות ורוצה שהדברים יתנהלו על פי דרכי..

ובכך מוצאת את עצמי במלחמה בתוך חיי?

למה?.

 

מאז ומעולם היינו חסרי סבלנות ורצינו לנהל את העולם 

קשה להיות במקום של קשב לבריאה ולחיות על פי "רצונך יעשה" ולא על פי "רצוני יעשה" 

להרגיש שאנו נותנים את השליטה בחיינו למשהו נסתר מתוך אמון אינסופי במקום לנהל את חיינו.

זה קשה.

אך יחד עם זאת הרדיפה אחר ההישג לא באמת מקרבת אותו.

לכל דבר יש עת (כך נכתב במקורות לא?)

הטבע כל כך מדויק עם ההבנה הזו אבל אנו בני האדם אבדנו את הרגישות לטבע.

למדנו להיות קשובים לאגו שלנו ובטעות למדנו להזדהות אתו ובכך אבדנו את הקסם.

 

הקדמונים ידעו לפעול בסנכרון מדויק עם הטבע וכך גם למדו להיות קשובים לטבעם

ופעלו בהתאם,

אנחנו רוצים הכל עכשיו, מהר, על פי רצוננו מנסים לשלוט בעולם וברצונות וצרכי האחר

שכחנו להמתין לתחושת הניצוץ שתפעיל את המנוע שייקח אותנו בקלות אל היעד 

כי  כשאנו עובדים בסנכרון עם הבריאה אין מאמץ והדברים יכולים להגיע אלינו, 

אין מלחמה,

מה שצריך להשתחרר /למות ..... מלמד אונו לא להיאחז, ולשחרר כדי להפתח לחדש / לשפע

וכשצריך לפעול נעים קדימה עם לב פתוח

זה פשוט להיות פשוט לא?

 

עד כמה אנו מפריעים לחיינו בגלל כאב ואכזבה היוצרים אמונה מגבילה וכל זה בגלל

שנלחמנו בטרם עת או לא פעלנו כשהגיע העת?

כמו בטבע.......

האם פרחי האביב נחפזים בקרה של החורף לגדול?

אם יעשו זאת הם לא יצליחו למלא את ייעודם 

אך לאכזבה לא יהיה מקום,

הם פעלו כנגד טבעם המקורי זה בעל הנוסחה המדויקת

לא זה בעל דחף האגו הרוצה עכשיו על פי רצונו.

הם קשובים ופועלים בסנכרון עם הטבע ובכך מגיעים להגשמה מלאה.

 

ואנו?

מתי אנו התקלקלנו?

מתי הפסקנו להקשיב?

והמחיר הכבד שאנו משלמים על כך?

והאמונות שיוצרות סבל וכאב כי הדברים ש"צריכים" להתנהל על פי דרכנו אינם קורים.

 

והמחשבה הזו ש: אני רוצה.... הדברים צריכים לקרות כך..... אחרים צריכים לנהוג כך וכך.......

או בקיצור ....העולם צריך לנהוג כפי שאני אראה לו מענה עד מאד

מתסכל ויוצר עוד ועוד תסכול כמו וירוס שמתפשט בגוף.

 

איך משנים זאת?

* מתחילים לבדוק את מערך האמונות המעצבות את החיים, ומפוררים אותן אחת לאחת

   מאגר הזיכרונות שלנו עצום והוא משפיע ומעצב את חיינו בכל יום מחדש.

* לומדים להודות בכל יום על כל דבר קטן, כן גם על רמזור שמתחלף לירוק בדיוק ברגע הנכון,

* נושמים ונמצאים בנוכחות מלאה ברגע מבלי להיגרר אחר סיפורי הראש 

 

ואם כבר נלחמים אז...........נלחמים לקחת שליטה ובעלות מחדש על החיים

לומדים להיות ערים להזדמנויות  הדופקות בדלת, ומקשיבים לתחושת הבטן ונעים בהתאם.

 אבל לא משנה מה תהיה הדרך הנכונה והמדויקת עבורכם 

פעלו כדי לעצב את חייכם מחדש 

למדו להכיר את הטבע שלכם  והתחברו אליו

ההזדמנויות והשפע יגיעו בעקבותיו.

 

ואני .......לאחר שלושת ימי המרתון של המסע הרוחני בעין יהב

מתבוננת על עצמי ועל תהליך איזון החיים שעברנו ויודעת שההסכמה להתבוננות ותהליך פנימי עמוק

מעלה אותנו מחדש על נתיב האור הפנימי

מחזירה אותנו פנימה הביתה ומדליקה את האור 

והחשוב ביותר מחברת מחדש לאהבה.

 

היו ברוכים בשלווה אינסופית

ממני הצועדת אתכם בנתיב האור

אורנה שיר

לעמוד הפוסט תאריך: 01/06/2013 18:18:00 תגובות:
תגובות

ההתעוררות מהסבל אל עולם האושר

בפוסט הקודם התייחסתי אל טפיל הכאב והמאבק האינסופי בסבל והנה הפעם הכלים להתמודדות 

העולם שאנו רואים ומכירים הינו רק חלק קטן מכל מה שקיים באמת,
למעשה העולם שלנו צר ומוגבל בתוך תבניות מוגדרות אלו שאנו מאמינים מאד בקיומם , אך הם נובעים מתוך התנסויות חיינו
ואופן גידולנו, אין להם שום קשר למציאות האמיתית המבוססת על חוקי היקום אלה הנמצאים מעבר למגבלות עולם החומר.

מרגע הולדת הנשמה כל מחשבה או רגש וכמובן פעולה המתקיימים באמצעותה נרשמים במאגר הזכרון וכוון שאחד מחוקי היקום
הוא סיבה ומסובב הרי בסופו של דבר אנו ללא הרף חווים את עצמנו.
עלינו לזכור אם כן שכל פעולה שאנו מקרינים על האחר מתוקף אותו חוק אנו פועלים כך גם על עצמנו, וכך אם נקשור זאת
לפוסט הקודם הרי נבין שהסבל שאנו כל כך מבקשים לחמוק ממנו או להדחיק אותו אם כבר נחשפנו אליו דורש מאיתנו
לקחת אחריות מלאה על מעשינו, להבין שאף אחד לא יכול "לעשות" לנו שום דבר אם אנו לא נאפשר זאת לעצמנו.

החוויות שלנו מאז הווצרות הנשמה  מתועדות בגוף הפיזי שלנו ובשאר הגופים בהתאמה (האתרי, הרגשי, המנטאלי , הרוחני והסיבתי)
למעשה אנו נושאים את הזכרונות שלנו בדנא.
אנו נולדים מחדש פעם אחר פעם מתוך מטרה לשחרר את מחסני הזכרון ואת ההטבעות אותם אנו נושאים מתוך מטרה להעלות את התדרים
שלנו ולהרחיב את התודעה.

הלמידה באמצעות הסבל איננה אפשרית כלל שכן היא גורמת לנו לכווץ פנימי המעצים את התבנית אותה אנו בעצם מבקשים
לשחרר - תבנית הסבל,
על כן הדרך היחידה היא לא להדחיק את הרגשות השליליים גורמי הסבל אלא בדיוק להפך להעיז
להכנס לתוכם במלא העוצמה .....להרחיב אותם מעבר לגבולות שלהם עד אשר התבנית תקרוס אל תוך האין סוף = האור
ושם היא תתמיר את עצמה לשמחה.
ושמחה היא כמובן הדרך להתמרה והרחבת התודעה.

הניצוץ הנשמתי הקיים בכל אחד מאיתנו הוא ניצוץ הבורא המגלם בתוכו אהבה וחסד, ניצוץ זה מגולם בכל אחד מאיתנו לעד אך בגלל התנסויות
החיים והשתרשות האמונות המגבילות הוא כוסה באין סוף קליפות המסתירות אותו ומאפילות עליו,
הדרך להמשיך בנתיב ההסתרה היא באמצעות: הכחשת הרגש השלילי, הדחקתו מפחד של כאב ואכזבה,  חוויות של אשמה וקורבנות מעצימות אותו, וכמובן תחושת הנפרדות אותה מכירים כולנו.

לא פשוט להשתחרר ממגבלות המחשבה והרגשות , כי הן יוצרות מעגל קסמים אותו לא ניתן לכלות כל עוד אנו לא מנתקים את עצמנו מהסיפור
הרץ לנו במחשבות, זה דורש מודעות, וכמובן הכרה ברגע הזה ובקיומו הבלעדי (שכן הסיפור מבוסס על מה היה בעבר או מה יהיה בעתיד)

אז מה האופציה העומדת לפנינו לאיציה ממעגל קסמים זה?
  • תחילה הבנת מהות התהליך והדרישות שלו, לחבור אל כח הרצון ולהתחייב  בפני עצמך לנוע למקום אחר המאפשר את הרחבת התודעה
    וניתוק שרשרת הזכרונות.
     
  • הכרה-  כאשר הנך מכיר באופן שבו אמונותיך מנהלות את חייך ואתה מתבונן לתוכן ושואל את עצמך-
    האם אני יכול לדעת מעבר לכל ספק שמה שאני חושב הוא נכון- האמת היחידה..../ עתיד לקרות בדיוק כך או באפון דומה.... וכו,
    תאפשר לך להציץ אל תוך עולמך הפנימי, 
    לעיתים הצצה זו הופכת את סדרי בראשית של האני שלך בעוצמה רבה , כי אמונות הן אבני היסוד שלנו ולערער עליהן ולהכיר
    בכך שהן אשליתיות אכן מזעזע את היסודות.
     
  • תהליך ההרחבה- קיומן של שתי הנקודות הקודמות מאפשר מעבר לתהליך ההתבוננות והיציאה מתבנית מקבעת וחונקת
    אל תוך מרחב חדש, זוהי ההרחבה המביאה איתה גל עצום של ריפוי בעקבות שחרור התבנית, פרוק אמונות,
    תחושות אישיות שליליות והתנהגויות לא רצויות מתמוססות ואת מקומן מחליפה אהבה אוניברסלית 
     
  • כאב הבושה הדחיה והסבל הופכים להיות כלא היו כוון שהזכרונות שהיו מחוברים אליהם התפוגגו ואין שרשרת של זכרונות שיוצרת
    אותם שוב ושוב במעגל אינסופי.
    לא תבין איך אפשרת לאחרים בעלות על צרכיך ורצונותיך,
    לא תבין איך אפשרת לאחרים להיות בעלי סמכות ואדונות בחייך בין אם הם מבוגרים או ילדים.
    המטרה היא להחזיר את הבעלות והשליטה של חייך אליך.
     
  • ולבסוף מגיעים אל התכלית האמיתית תחושת האחדות מחליפה את תחושת הנפרדות, יש מקום של הכרה באינדוודואל האישי המהווה חלק מהשלם ומוכל בתוכו.

כל התהליך הזה הוא תהליך של התעוררות, צעידה זו בנתיב האור האישי שלך יוצרת שחרור עמוק , 
ללמוד להתנתק מהסבל הוא תהליך אפשרי לכל אחד,
ההתנתקות מהסבל מאפשרת לך להכיר את מהותך האמיתית, לחבר אותך לתשוקות המבוססות על יעודך בחיים ולא על רצונות "נכונים"


ובינתיים אני בהחלט מזמנינה אותך להצטרף למעגלי האיזון והריפוי מאותה שרשרת זכרונות,
הנערכים אחת לשבועיים כדי ליצור התמרה ולגעת בקסם.

וכמובן להצטרף אלי למסע בן שלושה ימים לדרום, למקום בטבע בו יערכו בדיוק התהליכים הנדרשים לאיזון והתמרה.
פרטים נוספים כאן (נותרו עו 2 מקומות בלבד)


מאחלת לכם התבוננות מלאת סקרנות ותובנות

היו ברוכים בשלווה אין סופית וחגגו את החיים,
ממני הצועדת איתכם בנתיב האור,
אורנה שיר


 
לעמוד הפוסט תאריך: 04/05/2013 19:00:00 תגובות:
תגובות

להעיר את העצמה שבתוכי- הכאב , הטפיל שאין מנוס ממנו



מי היה מאמין שאנו מכורים לאנרגיה שלילית.. ללא מודעות כמובן
התבוננת פעם בתעשיית הסרטים האלימים, העצובים, שגורמים לבכות ומכאיבים רגשית,
למה אנו רואים אותם בהנאה?
למה אנו לא מדלגים מעליהם ורואים רק קומדיות מתוך ידיעה שהחיים גם כך מתובלים בכאב וצער ואם כבר הולכים ליהנות אז הנאה
תהיה בידור של צחוק ולא של בכי?

כשפותחים את החדשות מה שומעים? מי נאנס, מי נרצח, כמה הרוגים היו בתאונת דרכים, איומים על קיום החיים מצד שונאים ומה לא....

 
איזו אנרגיה זה מיצר בתוכנו ואת מה או מי הם מזינים?
 
כוון שהחשיבה קורת לנו ללא כוונה אמיתית שלנו ואין לנו רגע דל ללא חשיבה , הרי למחשבה שלנו יש כאילו חיים משל עצמה,
באחד הפוסטים הקודמים שאלתי אותך שאלה , האם אנו אלה שחושבים את המחשבות או שהמחשבות חושבות אותנו?
לא תאמין כמה מיילים קיבלתי בעניין זה כי אכן פתאום אנשים שהחלו להתבונן במעגל החשיבה שלהם גילו שהמחשבה ממכרת ומשעבדת,
לא ניתנת לעצירה, ולרוב נמצא שהיא גם חוזרת על עצמה בלופ אין סופי  וממחזרת אמונות תפיסות ובעיקר את ההשענות על זכרונות
והתנסויות עבריות או עתידיות.

הייתי אומרת שלעולם המחשבות יש חיים משל עצמם בתוך עצמנו , האם ראית פעם אנשים שממש ניתן לראות את השיחות
שלהם עם עצמם שעל פי שפת הגוף שלהם  ומבע הפנים ניתן לחשוב שכאילו זו הייתה שיחה שהם משוחחים עם אדם נוסף....המצח מתכווץ, הגבות עולות ויורדות והמבט ממוקד
במשהו לא מובן,  
כמה מוזר הוא הרגש הפנימי המופעל על כל גווניו ורבדיו  רק בעקבות מחשבה - כעסים פגיעות וכאב באים לידי ביטוי בעוצמה במחשבות
הפנימיות הללו.
ונשאלת שאלה קטנה ופשוטה מי המפעיל של כל ההצגה הזו?

דברנו בזמנו על כך שבתוכנו ישנם שניים; אני ועצמי - האחד ההוויה האוטנטית והשני האגו המורכב מפנים שונות,  
אחת מהן נקראת הגוף הרגשי  המופעל בעיקר עי כאב,

זהו טפיל רב עוצמה שאותו ואת המנגנון שלו ננסה להבין במאמר זה.

למרות שידוע לכולנו שהעבר והעתיד אינם מציאות ממשית מלבד במחשבותינו, והעבר מטבע הדברים קיים רק באמצעות הזכרון שלנו
אך אנו מושפעים ממנו כאילו הוא קורה ממש ברגע זה,
והעתיד  מופעל עי הפחדים שלנו שגם אותם אנו חווים כאילו הם קורים ממש ברגע זה,
הרי אנו מבינים כבר שזהו מנגנון המופעל עי המוח ללא שליטה מודעת שלנו.
את ההוה לעומת זאת נגדיר כדבר הניתן לחישה באמצעות החושים שלנו, אז אם כן מהו המנגנון הזה המאפשר את קיום של כל זה?

כאשר רגש עולה והאני שלך מעבד אותו ומשייך  אותו ל״דמות האני״ כחלק מהזהות שלך עליך לדעת שהאגו נמצא בפעולה
הרגש הוא בעצם התגובה של הגוף/ הביטוי למחשבה ( הפנים הסמוקות, הדופק המהיר, הדמעות בעיניים או הבטן המתהפכת וכו) 
לעומת זאת כאשר אנו מותקפים חיצונית אין מקום למחשבה אלא יש פעולה הננקטת באופן ישיר פעולה זו קשורה למערך האוטומטי
ההישרדותי הטבוע בנו.
אין היא תוצר של מחשבה שנכבשה בראש הבאה לבסוף לידי ביטוי ברגש ותגובה.
 
כוון שהאני שלנו אינו מבחין כלל בין מציאות לדמיון הרי הוא בעצם חווה וחיי את מחשבותיו , לדוגמה : המחשבה על ביס בלימון חמוץ
שכרגע נכנס לפה, מה קורה מידית?  רוק מציף את הפה כאילו לימון באמת נכנס לתוכו,
ולכן.....באותה המידה אפשר להבין זאת במילים אחרות הסיפור שאנו מספרים לעצמנו הופך להיות חוויה של מציאות שלמה של חיים.

 
לכל אדם יש זכרונות חיים שהולידו אמונות, לחלק מאיתנו אמונות כבדות ושורשיות הנשענות ע היסטוריה משפחתית או שבטית העוברת מדור לדור
ובוודאי יש גם לך הכרות מצויינת  מין הסתם עם חלק מקולות פנימיים אלו.... אני לא שווה מספיק,אין לי מספיק...כוח/ יכולת/ הבנה,  בשביל כבוד צריך לעבוד,
כסף לא גדל על העצים, ומה לא,
כוון שאמונות אלו יוצרות שיחות תמידיות בראש גם ללא שימת לבך הרי הן ממגנטות את מציאות החיים שלך ומשאיר אותך במצב רגשי מסויים באופן קבוע ועל פי רוב
יהיה זה מצב רגשי שלילי

האם יש  ביכולתך להבין שרגש שלילי כמוהו כרעל?    
ומה הרעל הזה יוצר באופן מצטבר לגוף ולנפש שלך?

אם כך תשאל שאלה- האם האגו יודע ליצר גם רגשות חיובים?
כמובן שכן אבל רגשות אלו יהיו תמיד ברי חלוף ותלויי מצב כי אין קיומו של מצב אחד בלי קיומו השני.
יש משפט שכולנו גדלנו עליו האומר אין טוב בלי רע.
 
חבל  שלאגו אין יכולת של ביטול ואיתחול מחדש, כוון שהוא צובר בתוכו עוד ועוד דברים ולעולם אינו משחרר ומרפה מכאב ישן
אלא משמר אותו כגורם אזהרה מחוויה של כאב נוסף, לכן העבר חי בזיכרונות שלנו והופך לחלק מהזהות שלנו. 
ולזכרונות של כאב יש חיים משל עצמם אם לא לומדים לשחרר אותם.
וזה עצוב אבל הנטייה שלנו היא להדחיק את הכאב מחוסר יכולת או מפחד להתמודד איתו במקום לאפשר לו להיות, להתבונן בו ולשחרר, 
ההדחקה הזו מייצרת אנרגיה כלואה החיה בתוך הגוף בהמתנה.
וככול שגוף הכאב הרגשי גדול יותר מספורי החיים כך המצב קשה יותר.
להזכירך הסיטואציה או המצב לעולם אינו מכאיבים התרגום / הפענוח / הסיפור, שאנו יוצרים הם אלו היוצרים את הכאב, בלעדי הסיפר
לא יהיה כאב רק מצב נתון.

גוף הכאב הרגשי מהווה חלק מהאגו שלנו ( הזדהות עם כאב ותחושת אומללות / קורבנות) הוא לא יוותר על קיומו בקלות מידי פעם הוא מתעורר ודורש הכרה כוון
שקיומו והחזקתו הם חלק מהגדרת הזהות האישית המזינה אותנו, כדי לקבל את האנרגיה שתחזק את ה"אני" שלנו יש לנו צורך ליצר מצבים רגשים שיספקו את האנרגיה המאפשרת
את החוויה הזו.

 
זה אולי נשמע הזוי אך האם כבר קרה לך מצב שבו אנשים הגיבו אליך בתגובה לא הגיונית ביחס למצב או לסיטואציה שקרתה בינכם למה?
למה פתאום האדם שמולך עומד בזמן ריב ומעלה חוויות מהעבר שלכם?     מאין זה מגיע ולמה פנקס הזכרונות נשלף?
למה אנו זוכרים כאב ישן וברגע של כעס או אכזבה משתמשים בו כנשק?


אפשר לומר שאם האדם שמולך מזדהה עם תחושה של כאב רגשי כחלק מהגדרת האני שלו הרי הוא ניזון ומקבל אנרגיה בכל פעם שהוא מזדהה עם הכאב הזה
וכן  הוא חייב מידי פעם ליצר מצב שבו ההכרה שלו תחווה מצב דומה כדי  שרגש הכאב יקבל את תחושת הערך לה הוא זקוק בעקבות המחשבות שיעלו בו. 
כך שלעתים זה יתחיל בסיטואציה כלשהי שתעזור להפעיל את התחושה הרגשית ולעיתים יהיה זה רק סיפור שהמחשבות מתחילות לשזור לעצמן שיפעיל את התחושה
הרגשית והסיטואציה תגיע בעקבותיו.

 
העובדה היא שזו מחשבה ממכרת - עובדה, כשעולה מחשבה מכאיבה אין לנו נטייה להפסיק אותן אלא אנו מעמיקים ומחטטים בהן עוד ועוד

החלק העצוב בכל הסיפור הזה שאנו נמשכים אל אנשים שעוזרים לנו לשמור על גוף הכאב כגוף פעיל הן באהבה והן במערכות יחסים.
כי  האנרגיה הזו רוטטת וממגנטת את ההשלמה לה היא זקוקה (כמו כל מחשבה) , הטפיל לא ישאר רעב והוא יוצא לציד הנובע מתת המודע.

 
לא תמיד נזהה את גופי הכאב של אנשים חדשים הנכנסים לעולמנו עד למצב של התפרצות.
כוון שחוויה של הכרות מרגשת מאד את הגוף הרגשי שלנו לוקח לנו זמן עד אשר הגוף הרגשי שנרגע זקוק לעוצמה רגשית מחודש
וזו תגיע עי חוויה של העצמת רגש פנימי מוכר....גוף הכאב הרגשי. 
אז  ימצא האדם את עצמו פועל ומייצר את הדרמה הדרושה לקיומו של הרגש הדרוש והזנתו,
עליך לזכור -  זה חלק מההזדהות של האדם עם העצמי שלו ולכן הוא לא יוותר עליו בקלות.

אז למה בכל זאת כדי לך לוותר על התקפות הכאב והתסכול הבלתי מודעות שמידי פעם מזכירות לך ש......... בהתאם לסיפר האישי שלך?

כוון שכאב ודרמה אינם הכרחיים באמת בחיים, הם לא מעשירים אותם, לא מעודדים התפתחות של מערכות יחסים ואהבה, ואנו כבר מבינים שהטפיל הזה הוא חבלן טהור
המשאיר אותך בתוך מגננה והמנעות מהחיים האמיתיים באמת ,
האם היית מוותר עליו?


הידעת שהעולם הגשמי הוא עולם הניגודים המלמד אותנו שכל דבר הוא תלוי דבר חיצוני לצורך קיומו.

הרי בוודאי שמת לב לא פעם שאין אהבה בלי כאב?
אין התרגשות שלא תפגוש מידי פעם אכזבה?
שאומץ זקוק להתגברות על פחד?
שכדי לקבל באמת עליך ללמוד לתת?

אז מה דעתך להתחיל להתמקד בעולמך הפנימי במקום בזה החיצוני?

האם חווית פעם אהבה ללא תנאי ? נקיה לחלוטין ששפעה ממך ללא סיבה.
אם תשובתך היא: כן, הרי לרגע אחד פגשת את החסד האלוהי הנובע כולו מתוכך, ללא שום גורם מתווך,

ייתכן שניצוץ אלוהי זה נמשך שניות ספורות בלבד אבל אין לי ספק שאם אי פעם חווית אותו תמיד תהיה לך שאיפה לחזור אליו.
זהו קסם.

אבל זוהי למעשה ההויה האמיתית שלך, אותו ניצוץ אלוהי שאפשרי עבור כל אחד הקיים בתוכך וממתין בסבלנות שתדליק אותו מחדש.

כן זה בהחלט דורש לנקות את שרשרת הזכרונות של גוף הכאב, הטפיל שאינו יודע מנוח , ומפעיל את תת המודע שלנו ויוצר את נסיונות חיינו,

כדי לשחרר אותו צריך להסכים להיות בחוויה הרגשית שהוא מעלה: קורבנות, כעס, פחדים וכו, ללא חשש, פשוט להסכים להיות בחוויה מבלי לפרוק
אותה על אחרים, ומבלי להחניק אותה ולדחוס אותה תחת שכבות של הגנה מפחד של חוויה כפי שהתרגלת לעשות כל חייך.

אין דרך אחרת   זו הדרך היחידה לנוע הלאה ומעבר לזה.
ההתמודדותת עם סבל היא אחת ממטרות היעוד שלנו כדי שנוכל ליצור התמרה של האני הדחוס הקשור לעולם החומר ומזוהה עם האגו ולנוע אל אותו מקור שלהוויה פנימית
המביאה לשלווה ואהבה שאין לה גבולות,
שם ממקןם זה דברים יכולים להתרחש ללא מאמץ כוון שאין אחיזה לאגו הרוצה להשיג עוד ועוד לעצמו (בין אם חומר ובין אם הכרה) 
זה שמזדהה עם תוויות של הגדרה המעצימות את הכאב הפנימי המשמר את עצמו באדיקות מפחד שאם יעלם תעלם גם הזהות העצמית,
עליך להבין שזהו אחד הפרדוקסים הגדולים ביותר,
זה נראה כאילו שההרפיה תביא לכליה אך ההפך הוא הנכון היא תביא לצמיחה ושגשוג רב
תעצים את היכולת לגעת בקסם החיים- בניצוץ האור.
כשאין לך הזדקקות יש לך בעצם הכל,
כשאי אפשר לאיים עליך שדבר מה ילקח ממך והפחד לא יהיה מופעל בך לאף אחד לא תהיה בך אחיזה,
כן כך בדיוק הפרדוקבס הזה עובד,


היכולת ללכת עם הפחד עד הסוף ולכאורה לשבור את ההזדהות עם הגוף הרגשי והסיפורים המחוברים אליו מביא לשחרור עצום והיכולת לחוות את
החיים בעוצמה ובשפע.

ועל כך אוסיף מפוסט הבא.

ובינתיים אני בהחלט מזמנינה אותך להצטרף למעגלי האיזון והריפוי מאותה שרשרת זכרונות, הנערכים אחת לשבועיים כדי ליצור התמרה ולגעת בקסם.
וכמובן להצטרף אלי למסע בן שלושה ימים לדרום, למקום בטבע בו יערכו בדיוק התהליכים הנדרשים לאיזון והתמרה.
פרטים נוספים כאן


מאחלת לכם התבוננות מלאת סקרנות ותובנות

היו ברוכים בשלווה אין סופית וחגגו את החיים,
ממני הצועדת איתכם בנתיב האור,
אורנה שיר
לעמוד הפוסט תאריך: 09/03/2013 20:38:00 תגובות:
תגובות

להעיר את העצמה שבתוכי- שלום כאן האגו שלך

שלום לך, כאן האגו שלך , נעים מאד
בכל פעם שאמרת "אני" התכוונת אלי כוון שהאמונה שלך אומרת ש: אני הוא החלק החושב שבך ובזכותי הנך קיים , 
שאני מקיים בך את תחושת העצמי שלך, שאני אוגר את זיכרונותיך, שומר עליך ורוצה למנוע ממך לחוות שוב את 
אותם כאבים ואכזבות שחווית בעברך,

מה דעתך על השיחה הזו? ממה היא שונה מהאמת שלך על אותו "אני " שקיים בתוכך?

האגו /תחושת העצמי, שומר על קיומו בקנאות על ידי האמונה בנפרדותך מכל הקיים סביבך, כפי שכבר התייחסנו במאמר הראשון, כיצד הוא מקיים את הנפרדות? עי הצורך להדגיש את היותו צודק לעומת האחרים הטועים כל הזמן ולכן כדי לקיים יכולת זו אחת
התכונות הבולטות ביותר שלו היא....העברת ביקורת ושפיטה, של אנשים, סיטואציות, רעיונות, וכו, בעצם כל מה שלא יִקַרה אני
ומעצם כך אינו תואם לי (שונה ממני)  שווה ביקורת כי הוא נפרד ממני,

האגו חייב את תחושת הפרוד כי היא נותנת לו תחושת ערך עצמי ועליונות מוסרית עי היותו צודק בעוד האחרים טועים,

התחושה החזקה ביותר של האגו היא שהכול סובב סביבו, את הכול הוא לוקח באופן אישי ולכן נעלב קשות, מתאכזב קשות
כשאחרים לא עומדים בציפיותיו וכמובן ששוכח שאת החרות שהוא מבקש להעניק לעצמו הוא אינו מוכן לתת לאחרים כי אז זה יאיים
על מעמדו, לדוגמא:
*  לאגו מותר להעביר ביקורת כוון שהוא יגדיר זאת כביקורת בונה אך לאחרים אסור להעביר עליו...! ,
*  האגו תמיד יודע הכול והוא צודק-  האחרים אינם מבינים דבר,
*  האגו לכאורה מאד אובייקטיבי בניתוח הדברים בעוד שהאגו של ה"אחרים" מאד סלקטיבי וחד צדדי,

האגו רוצה כל הזמן להשיג עוד ואינו מסתפק במה שיש (כי זה מהווה חלק מהגדרת הזהות), הוא רוצה שאנשים ירצו אותו ואינו מקבל
אותם כפי שהם, הוא בעצם אינו מסופק אף פעם ביותר מאשר רגעים ספורים

האגו פוחד להרפות ולכן אינו מתבטל כי להרפות פירושו לאבד את הקיום לכן הראש מלא באין סוף שיחות שלא ניתן לעצור את השטף
האובססיבי שלהן המספרות לנו כל הזמן על מה שיהיה, שיחות על מה היה יכול להיות אם,,,, וכמובן על מה שהיה.

האגו מכיר את האמת האחת והיחידה מאד קשה לו להבין שאמת היא נקודת השקפה אישית ולכן לכל אחד האמת שלו ובעצם כולם
צודקים וטועים בו זמנית, בני האדם נמצאים למעשה בחיפוש אחר האמת אך זהו חיפוש קשה מאד כוון שהאמת נמצאת במקום שאף
אחד אינו מחפש בו......והוא בתוכנו פנימה

באורה סומא, איתה אני עובדת, ככלי אבחוני וטיפולי,  יש התמקדות גדולה בנתיב האמת ובחיפוש אחריו

  בקבוק זה אומר למשל: אין לי שום מגבלות מלבד אלו שאני שמה לעצמי,

  עלי רק להיות מסוגל ללכת אחרי האמת שלי

 
  בקבוק זה אומר למשל: נתיבך בחיים הוא  החיפוש אחר האמת ומהו מסע אחר האמת אם לא  המסע אל הלב, ו
  אל הגילוי
העצמי / היכולת לראות את עצמך?



כמובן שיש עוד בקבוקים רבים הנוגעים בנושא זה בווריאציות כאלו  ואחרות בהתאם לנתיבו של האדם, אך כן זהו מסע גדול ועצום
בחיינו היכולת לזהות את האמת שבלב וללכת אחריה באומץ.

הרבה פעמים אנו מספרים לעמנו סיפור שאנו הולכים אחר האמת שלנו ומוכנים להילחם למענה, להקריב מערכות יחסים ומה לא העיקר
לדבוק באמת הזו ולהגן עליה מכל משמר.


אך האם באמת הזו מדובר?

והאם האמת צריכה בכלל שיגנו עליה?

מתי באמת יש צורך  לצעוק:  האמת שלי היא האמת היחידה שאמיתית?

האם ייתכן שהאמת הזו שאנו נלחמים עליה היא בסך הכול סיפור שאנו מספרים לעצמנו הנשען על ההשקפה שלנו?
וכשאנו פוסלים את האחרים בגלל האמת שלהם את מה אנו פוסלים אם לא את הסיפור שלהם? כי את העצמי האמיתי
שלהם אנו בעצם לא מכירים בגלל הכסות שהם עטו על עצמם בעקבות הסיפורים שלהם על החיים?

ובואו נקרא זאת שוב..........

      האם ייתכן שהאמת הזו שאנו נלחמים עליה היא בסך הכול סיפור שאנו מספרים לעצמנו הנשען על ההשקפה שלנו?
וכשאנו פוסלים את האחרים בגלל האמת שלהם את מה אנו פוסלים אם לא את הסיפור שלהם? כי את העצמי האמיתי
שלהם אנו בעצם לא מכירים בגלל הכסות שהם עטו על עצמם בעקבות הסיפורים שלהם על החיים?

והאם חשבת שעלינו להוות דוגמא לאמת שלנו ופשוט לחיות אותה במקום להטיף אותה?
ואז בעצם האמת שלנו בולטת לעין...

ושוב נעשה התבוננות מקבילה לעולם הטבע שאנו חלק ממנו- האם למשהו בטבע מזיזה המחשבה של האחרים לגביו, אם הוא יפה
או מכוער? אם הוא טוב או רע? אם הוא מדויק או מחטיא את מטרתו?
ממש לא!!
הטבע פשוט מתקיים כוון שאין לו אגו אין לו הגדרה שהוא חייב להזדהות איתה ושהיא שומרת על זהותו מעצם הגדרתה כפי שבני
אדם עושים, הוא חי לחלוטין בשלווה לגבי מהותו וזהותו ופשוט מתקיים.

מה זה משנה בכלל תשאלו , ולמה כל הסיפור הזה כל כך מהותי?

כאשר מתקיימת בנו הבנה מלאה שהאמת שלנו היא בסך הכול הסיפור שמספר לנו האגו שלנו באמצעות עולם הרגשות והמחשבות
נוכל להבין שגם ההימנעות שלנו מהזדמנויות הנקרות בדרכנו עקב פחדים או אזהרות של השכל כולן נשענות על "אמת" אותה אנו
מספרים לעצמנו על החיים שלנו , על המסוגלויות או היכולות והכישרונות שלנו ,

ואז מגיעה התנסות חיים מטלטלת או שאנו הולכים למאמנים שעוזרים לנו לשנות את המחשבות שלנו על עצמנו כי אנו
מבינים שזה יכול להיות אחרת, כך שנוכל להיות מי שאנו באמת ונשחרר את אחיזת האגו........אירוני לא?

 

בספר הטאו כתוב (בתרגומו של ניסים אמון )

היה צנוע ותישאר גדול

הייה כפוף ותישאר ישר

הייה ריק ותישאר מלא

הייה בלוי ותישאר חדש

 

זה אשר לו מעט    יקבל

זה אשר לו הרבה   ישועבד

אין הוא מתרברב למרות שיש לו הישגים

אין הוא מתנשא לכן כבודו מאריך ימים

אין הוא נאבק לכן לא נאבקים בו

אין הוא מתחרה לכן איש לא יוכל לו

 

מה ימנע את קיומו של האגו ואחיזתו בחיים שלנו?

כדי להתקיים האגו חייב את חווית הנפרדות, זו יכולה להתקיים רק כאשר האני נמצא במצב של תגובתיות / עימותים כאלה המאפשרים
לו לצאת ולהגן על זהות ה"אני".

בכל פעם שאתם אומרים אני- האגו נמצא שם, בכל פעם שאתם משתמשם בהטיה שהאני קיים בה (רציתי, הבנתי וכו) האגו קיים שם ,
למעשה האגו קיים בתפישה שלנו בכל רגע נתון.

האגו אינו יכול להתקיים בחוויה של כאן ועכשיו שבה האני הנני נוכח לחלוטין (כי אז אין סיפור המסופר יש רק את מה שקיים בו ברגע.)
 והנה  פתאום צצה ההבנה שאני לא ההגדרות שאני מגדירה עצמי, קיים רק הניצוץ הפנימי, לא הבגד שלי, לא המכונית שלי, לא תעודת
התואר שלי או הגדרת העבודה שלי, לא העובדה שאני גבר או אישה, רק הניצוץ זה המביט על העולם מעד לחלונות העיניים ומתבונן
בסקרנות ומבין שמה שהוא רואה ומפרש, תופס את המציאות וחווה אותה אינו הזהות שלו =אשליית העצמי

ונקודה למחשבה:

היום התבונן במערכות היחסים שלך עם אחרים , ובחן:
האם יש ביכולתך להבחין בתפקיד שלך ובתפקיד שלהם?

למשל:

במקום שבו הינך מקבל שירות מהו התפקיד שלך ומה אתה מצפה מנותן השירות? האם תראה גם את האדם שבו ותתייחס אליו או
שתראה בו רק את נותן השרות? ונסה לבחון האם הוא רואה בך לקוח או אדם הזקוק לסיוע ונוהג בהתאם?

אם הנך הורה כיצד בא התפקיד שלך לידי ביטוי? וכשאתה הילד כיצד בא התפקיד שלך לידי ביטוי מול הוריך.

 

מאחלת לכם התבוננות מלאת סקרנות ותובנות

היו ברוכים בשלווה אין סופית וחגגו את החיים,
ממני הצועדת איתכם בנתיב האור,
אורנה שיר 

לעמוד הפוסט תאריך: 17/02/2013 18:28:00 תגובות:
תגובות

להעיר את העצמה שבתוכי- הבנת עולם האשליה

הבנת עולם האשליה = המציאות שלנו

לאנשים רבים יש פחד להזדקן למה?
יש  פחד לאבד את המראה הצעיר, הגוף החטוב וכו....במה הם נאחזים ?
ובכן אם הגדרת העצמי שלנו התבססה על המראה שלנו הרי שככול שנתבגר אנו בבעיה,
אנו חווים שינוי שאין לנו שליטה עליו אבל שינוי זה יכול לפגום בהזדהות עם הדמות שאנו מציגים

  (והרבה מאד מכונים ופלסטיקאיים עושים מפחדים אלו תעשייה שלמה).

ראו מה קורה כשמוכרים לנו פרסומת מכל סוג שהוא אפילו לדברים שמסכנים את הבריאות שלנו כגון סיגריות...
עם איזו דמות ימכרו לנו אותה ? עם גבר מזדקן קירח ובעל קרס? ממש לא תמיד זה יהיה עם חתיך הורס שלידו אישה מושלמת ......
כלומר קנה את המוצר שלי ויחד איתו זהות אשלייתית.
מה קורה לנוער בערצת זמר מפורסם? את מי הם בעצם מעריצים? את האדם או את הדמות שהוא מוכר? את האשליה? את מי הם רואים באמת?

הבנו כבר שאנו מזדהים  עם ההגדרות שבונות אותנו (הרכוש, הלבוש, התואר, ואפילו הגדרות כמו מחלה, סבל וקורבנות וכו...)
וכי מרגע שיצרנו לנו דמות שאנו נהנים להזדהות איתה לא נשחרר אותה בקלות ולא משנה מה יהיה המחיר שנדרש לשלם בעבור זה,
כך שככול  שהאני שלנו מצליח להראות בעיני אחרים כדמות שאנו רוצים להזדהות ולהציג  כך אנו מחזקים אותו ואת הערך שלנו,
ולכן גם לעולם לא נסתפק במה שיש לנו אלא נהיה רעבים לעוד שיחזק את ההגדרה שלנו וכך אולי באיזה שהוא שלב נמצא את
השקט הפנימי ותחושת המלאות שהם המטרה האמיתית המסוות שלנו,
אבל פה יש מלכודת עצומה, כל עוד האני שלנו אוחז בהגדרותיו הצרכים שלו יישארו כפי שהם וגלגל הרעב לא ידע שובע, לא חשוב
כמה רכוש יהיה לכם, כמה הארון שלכם יהיה מלא בבגדים, איזה תפקיד תשיגו , כמה תשומת לב קיבלתם עבור המסכנות שאתם
משדרים ההתמלאות תהיה רגעית וכך ברגע שיהיה לכם את זה תרצו את הדבר הבא.
אין תחושת מלאות או שלווה פנימית .

פעם כשפתחתי סדנא חדשה הייתי מבקשת מהאנשים שיציגו את עצמם והיה מעניין לשמוע מה מספר כל אחד על עצמו ומהי
רשימת המצאי שבעזרתה הוא מגדיר את עצמו : אמא ל 3 ילדים, מנהלת ב... למדתי (ופה מתחילה רשימה ארוכה של תעודות ויכולות..)
אבל מה כל זה אומר . מי בעצם יושב מולי?
מה בעצם היושב מולי מספר לעצמו? מה אומרות בעצם המחשבות הללו שהוא מזדהה איתן כל כך?
ו
מה יקרה בעצם למי שלא יזדהה עם כל המחשבות הללו שבעזרתן הוא מגדיר את עצמו? מי יישאר מולי?
מה ייקרה כשקליפת המחשבות תקולף ? מי יתגלה לי?

זו אחת החידות המדהימות ביותר בעיניי וגם המפתיעות ביותר כשמגלים בסוף סדנה אנשים שונים לגמרי מהדמויות אותן הם
נוהגים להצהיר עליהן.

אתם בוודאי מכירים את הדוגמא של השכן שבבית הוא נעים הליכות אבל בעבודה כולם מכירים אותו כאיש השחצן, השתלטן,
הבוס המפחיד זה שכולם שונאים, או בדיוק להפך,
ומה יספרו עליו בני ביתו , חבריו או העובדים תחתיו? האם לכל אחד יהיה סיפור שונה?
אז מה קורה פה בדיוק? מיהו העומד  לפנינו זה או זה? או אולי גם זה וגם זה? ואז מתי ולמה כל אחת מהדמויות מופעלת
בתורה? ולמה זה בדיוק קורה? למה אנו זקוקים לדמויות שונות בחיי היום יום?



אנו כבר יודעים שצורת מחשבה יוצרת רגש המוליד התנהגות, ללמוד לקבל את הקיים (את מי שהינך) אומר לשנות את החשיבה
שתוביל לשינוי בהתנהגות ובעצם בעולמך.
לקבל את הקיים אומר להיכנע למה שיש- אחד הדברים שהכי מפחידים אותנו.


האםתוכל להכיר בכך ש-מה שיש בתוכך ומנהל אותך זה רק עולם המחשבות שלך?
ומי  באמת הינך ללא כל הדמויות הללו , היש ביכולתך לדעת?
ועל מה הדמויות הללו מגנות?

האם מחשבה / אמונה  זה אמיתיות או רק זו רק אמונה שסיגלת לעצמך ולהשתחרר ממנה נראה בלתי אפשרי ומפחיד
כי בעצם מי תהיה ללא כל זה?

 
ובואו נתבונן במשהו נוסף מעניין עד מאד שיוסיף לכך רובד נוסף,
האם היית ער  אי פעם באופן מודע לחלוטין לאנרגיה הקיימת בתוכך?
נעשה ניסיון קצר אותו הייתי נוהגת ללמד בשעורי הרייקי : לאחר נשימה עמוקה ועצימת עיניים , כשהגוף נינוח ורפוי , וכפות הידיים
מונחות על הברכיים כשהן פונות כלפי מעלה הפנה העבר את תשומת הלב שלך לכפות הידיים ודמיין כיצד הן מתמלאות באנרגיה
וחוש מה קורה להן?


קח לעצמך כמה רגעים, אל תמהר, ואז.........הפנה את המודעות שלך לבוהן שברגל ימין למשך כמה רגעים.
מה קרה לאנרגיה שלך עכשיו?  חשת חום? עקצוץ? דגדוג?
ועכשיו התמקד בבוהן של הרגל השנייה, מה קורה לך עכשיו?
יופי, פגשת את החיים הזורמים בגופך, ועוד חשת  שניתן  להניע את התחושה על פי הרצון והמחשבה כחומר האנרגיה
עוקבת אחר המחשבה.......
(איך זה יכול להיות?),  אם כך מה היה קורה אם באתו האופן היית יכול להניע או לשנות את המחשבה המתגלגלת בראשך?
להשפיע על האופן שבו הן זורמות?
ובכלל מה זה אומר שיש חיים בתוך הגוף שניתן להניע אותם ואם הזה בעצם אומר שהקול המפטפט בראשי  הוא לא "האני"
היחידי הנמצא שם...
כלומר בתוכי קיימת המחשבה שלי והתודעה שלי שימו לב הרבה פעמים אנו אומרים "אמרתי לעצמי"
מי הוא ה-אמרתי ומי הוא ה- עצמי? ומה ההבדל ביניהם? 

האחד הוא התודעה שלי - אותו ניצוץ הקיים בתוכי, והשני הוא קולו של האגו שלי שאיתו אני  מזדהה  לחלוטין כאני האוטנטי
שלי  -זה בעל הדמויות אותן אני לובשת ככסות ומחליפה בעת הצורך למרות שהאני הזה הוא רק אוסף של אמונות ותפישות
אותן רכשתי  לעצמי במהלך החיים ובאמצעותם הגדרתי את עצמי, וכך זה אצל כולנו,

נקודות להתבוננות:
  •        ועכשיו בהתבוננות נקייה ניתן לומר שכל אחד מאיתנו עוטה מעטה של כסות המהווה את הדימוי שהוא בוחר להיות,
    מה יקרה אם תסיר את הכסות הזו?
            מי יישאר מתחת?  מיהו האני הערום שיתגלה? 
     
  •        ושאלה נוספת האם בגלל הכסות הזו שסיגלת לעצמך הינך מונע מעצמך  את חווית החיים האמיתית שאותה
    נועדת לחוות ? את ייעודך? כי כל כך הזדהית עם הכסות שירדת מנתיבך.

     
  •         ומה ייתן לך אם תסיר את הכסות הזו?
     
  •         מה בא לך לעשות עכשיו?
מאחלת לכם התבוננות מלאת סקרנות ותובנות

היו ברוכים בשלווה אין סופית וחגגו את החיים,
ממני הצועדת אתכם בנתיב האור,
אורנה שיר 
לעמוד הפוסט תאריך: 09/02/2013 18:24:00 תגובות:
תגובות

להעיר את העצמה שבי- התפתחות והכרה

התפתחות והכרה

 

אנחנו מהווים את בית הכלא של עצמנו........איזו מחשבה איומה זו,

כל דבר בחיים שלנו מקבל הגדרה, לא יהיה לו קיום אם לא תהיה לו הגדרה, ומרגע שקטלגנו והושבנו אותו במשבצת
המתאימה אין אנו יותר ערים אליו באמת הוא הופך להיות בשליטה של הטייס האוטומטי שבתוכנו.

כשהשתמשתי בתווית  שבה הצהרתי "זו "אני" למה התכוונתי בעצם?

עם מה הזדהיתי? מיהו אותו אני?

כשנולדנו לימדו אותנו מהו שמנו וכך למדנו להזדהות אתו אחר כך למדנו מהם הדברים שלנו ומהם הדברים של
אחרים, ולמדנו שיש אני והם (נפרדות מוחלטת),

למדנו להזדהות עם הדברים שלנו  והרגשנו כיצד הם הופכים להיות חלק מהאני שלנו כך שאם הם נלקחו מאתנו או
הם נפגעו אנחנו בעצם נפגענו, למרות שלדברים עצמם היה אולי ערך מזערי אבל ההגדרה של ההזדהות אתם
כחלק מהעולם שלי הייתה מושלמת.

ככול שאנו גדלים ההזדהות שלנו עם הדברים הסובבים אותנו בין אם הם אנשים חומר או עולם רוחני (כגון דת ולאום)
הולכת ומתרחבת ולזה כבר נוספות אמונות ותפישות שנרכשות עם השנים בתהליך הגדילה וההתפתחות וכמובן בתהליך
ההשתייכות.

כך שהאני הוא אוסף של אמונות, תפישות וערכים שסיגלתי לעצמי במהלך החיים והם הפכו להיות חלק מתודעת
האני שלי, נכון שחלק מהגדרות אלו משתנות במהלך החיים, מתחזקות ומתקבעות עקב התנסויות של כאב ופחדים,
או שהן מתחלפות באמונות ותפישות חדשות ואיתן משתנה הגדרת האני שלי.

כל זה יוצר את מציאות החיים שלנו בהתאם כי כל מה שאנו מאמינים לגביו הוא נכון ותמיד יברא במדויק בתוך  עולמינו
מסיבה פשוטה מאד....... האני שלנו מחפש תמיד הוכחה לכך שהוא צודק , וכמובן שהדבר תופס לגבי האמונות
שמגדירות את הזהות שלנו , כמובן שלעולם איננו מחפשים הצדקה והוכחה לדברים שאיננו מאמינים בהם ולכן על
פי רוב גם לא נראה אותם מופיעים בתוך עולמנו.

המחשבות הללו החוזרות על עצמן שוב ושוב הופכות להיות כלא כי המחשבה לעולם איננה נפסקת, היא מקבעת
אותנו בתוך לופ אינסופי ואנו גורמים לעצמנו להחיות שוב ושוב כאב ישן וכועסים בגללו בכל פעם מחדש,
אנו לא מצליחים להשתחרר מפחדים עתיקים ובכך מונעים מעצמנו לנוע ולהתנסות בהווה,
וכך אין דבר שאין לנו סיפור לגביו שגורם לנו לפעול שוב ושוב בתוך תבנית מוגדרת.........בקיצור כלא.

ההזדהות שלנו עם כל אותם הדברים גורמת לנו בעצם ליצירת דמות אשליתית הנבנית ממצבור הדברים שבהם
היא אוחזת ושהם מגדירים אותה.

לכל אחד מאיתנו יש הגדרה (הסיפור שאני מספר על עצמי) בין אם זה הלבוש שלי, הרכוש שלי, המטעמים שאני
מבשלת, המעשים שאני עושה וכן הלאה הרשימה ארוכה ועצומה ואנחנו מתגברים אותה כל הזמן בעוד דברים מאותו הסוג.

נקודה למחשבה והתבוננות עד למאמר הבא:

אני מזמינה אתכם היום לעשות התבוננות ולחקור את הזהות שלכם כפי שאתם מגדירים אותה,

  • מהם הדברים שהכי מייצגים את האני שלכם בכל רובדי החיים כך שכשיגידו חיים הוא...... ניתן יהיה ישר להשתמש
    בהגדרות    מסוימות,
  • התבוננו האם הערך שלכם תלוי בהכנסה שלכם? בבית שאתם גרים? במראה שלכם? באנשים שסביבכם? במעשים שלכם?
  • מה הייתם רוצים שאנשים יגידו עליכם ? איזה תפקיד אתם משחקים על בימת החיים שלכם?
  • מה קורה לכם כשאתם מפסידים במשהו? או כשמשהו הולך לכם לאיבוד?...למה?
  • במה או במי אתם אוחזים?.......למה?

מאחלת לכם התבוננות מלאת סקרנות ותובנות

היו ברוכים בשלווה אין סופית וחגגו את החיים,
ממני הצועדת איתכם בנתיב האור,
אורנה שיר 


 


לעמוד הפוסט תאריך: 24/01/2013 21:21:00 תגובות:
תגובות

להעיר את העצמה שבתוכי


 
להעיר את העוצמה שבתוכי.
 
חלק נכבד מתהליך ההתפתחות שעברתי בשנים האחרונות היה תהליך ההתעוררות להכרת החלק הלא מודע שבי ,
ניתן לקרא לו כמובן האגו שלי.
למדתי שאגו זה חי בתוכי במקביל לרובד הנשמה שלי, הוא חושב ומדבר ואפילו פועל ,

הבנתי שיש בתוכי מנגנון הפעלה בסיסי שגורם לי לנהוג באופן מסוים לאחר שהוא מפעיל את המחשבות שלי והרגשות שלי, ואין לי כמובן רגע
של שקט ללא מחשבה....
גיליתי שהוא בעצם שולט בי, שאני מזדהה איתו לחלוטין מכירה בו כ"אני" האמיתי שלי, ושהוא יחיה בתוכי לעד,
והדרך היחידה לנטרל את כוח ההשפעה שלו היא ע" ההכרה בו.

העולם שלנו בונה את עצמו עי הכרה באני האנדוודואלי והפרדת אדם אחד ממשנו, כך נוהגות הדתות, אומות, או שבטיות בכל היבטיה.
אך לצורך כך יש צורך להחזיק במערכת אמונות חזקות כדי שנוכל להזדהות עמן ללא היסוס (להיות "צודקים" בשעת הצורך
לעומת "הטועים" שממול) ובכך ליצור הגדרה של העצמי הייחודי ולשמור על תחושת הנפרדות (האני שלי).

יש שיגידו שאין זה "רוחני"  כלל להחזיק במערך אמונות חזק ומוצק שעוזר לשמור אותך נבדל ,
שהרי מערך אמונות זה בתהליך ההתפכחות מתגלה כאמונות מגבילות ומקבעות.

אך האמת היא שאמונות אלו הופכות להיות הזהות של שלנו  עד כדי כך שלמעשה אנו  מתרחקים מהמקור הרוחני הנשמתי שבנו,
ואז נוצר בנו פחד לערער על אמונות אלו ולגלות שהן היו שגויות מעיקרן ופשוט אומצו לחיים מסיבה פשוטה חסרת מודעות
והיא תהליך הגדילה שלנו (הורים מורים, חברים והתנסויות חיים),
ערעור עליהן משמעו ערעור על הזהות העצמית ואז מי נהיה בעצם?

כאשר אנו מתעוררים לשאול את עצמנו האם האמונות או התפישות שאנו אוחזים בהם כל כך חזק, כאילו כל קיומינו תלוי בהן,
הן אמיתיות  או האם הן באמת משרתות אותנו היטב, מתאפשר לנו תהליך של התבוננות עמוק ומיוחד שבאמצעותו אנו חדלים לשאוב
את זהותנו מאמונות אלו ונפתחים אל המהות האמיתית שלנו שהרי התרגלנו לחיות על פי אותן תגיות שמגדירת אותנו:
הילדה הבכורה, האמא, המטפלת, זו שיודעת לפתור כל בעיה, הבוס בעבודה, אישה/ הגבר, תגית המגדירה את התואר
או המקצוע ועוד אין ספור תגיות כאלה אך כמובן שאף אחת מהן היא לא באמת האני שלי כל אלה הם רק המלבושים שלי

והשאלה היא האם אנו מסוגלים ליצור תהליך של הפרדה בייננו ובין המחשבות שלנו , ולהבין שהמחשבות שלנו הן לא אנו.
הרבה פעמים אני שואלת את המשתתפים בסדנאות שאני מעבירה : מאין מגיעות המחשבות שלי למשל והאם הן חושבות אותי , או שאני חושבת אותן?
מה הייתם עונים על כך?
האם אתם שולטים במחשבות שלכם או  שהן שולטות בכן?

זהו בעיקרו תכליתו של המסע אותו אני עורכת כבר שנים רבות, הפרדת האני שלי  מהמחשבות שלי וההזדהות עמן.
מסע זה העביר אותי דרך גילויים מדהימים, לפסגות מופלאות ולתהומות לא קלות אבל ווהו זהו מסע מופלא שלא הייתי מחליפה אותו לעולם.

בתוך מסע זה מצאתי את עצמי מתלבטת רבות בשאלת האחדות והנפרדות שלי כאדם מול אחרים ומול היקום והבורא.
למדתי מתי אני מזדהה לחלוטין עם האגו שלי שמסביר לי (במחשבה מדויקת ) שעלי לסבול עכשיו כי אני נעלבת , מאוכזבת, כועסת וכו
(כי מחשבה מפעילה את הרגש),
והבנתי שאם לא אצור שינוי במחשבה שלי ואלמד להציב גבולות אמצא את עצמי נגררת שוב ושוב לאותן סיטואציות חיים ממוחזרות
בווריאציות שונות עד אין סוף,
בקיצור אני לומדת לקחת בעלות ושליטה עלי ועל חיי באמצעות התנתקות משרשרת הזיכרונות המפעילה אותי שוב ושב

וכיצד כל זה בעצם מתבצע וקורה ואיך הלמידות הללו באות לידי ביטוי יגיע אליכם במספר מאמרים להתבוננות והתנסות
אותם אחלוק אתכם ומהותם: להעיר את העוצמה שבתוכי.

ובשביל להעיר אכן צריך להתעורר,

אז תחילה נעבוד רק על ההכרה ברגע הזה.
שהרי מלבד הרגע הזה אין דבר אמיתי, כל השאר מתרחש כאין סוף אופציות בתוך ראשנו ללא ידיעה ברורה האם זה יתקיים או לא.

ננשום עמוק ו..... ונתבונן באופן שבו אנו מגדירים כל דבר (שהרי אין דבר שאין לנו שפיטה/ דעה לגביו)
כי זה האופן שבו אנו מגדירים את חיינו, נותנים להם צורה ושם וכמובן רגש

לא-צה שהיה חכם סיני שחי לפני אלפי שנים הגדיר זאת באופן מצוין כך:
"את הכיעור מודדים לפי היופי
את הטוב על פי הרע
את הקל על פי הקושי.....
 
על כן, יש ואין מולידים זה את זה
כבד וקל משלימים זה את זה
ארוך וקצר מתארים זה את זה
גבוה ונמוך נוטים זה אל זה
לפנים ואחור נשענים זה על זה"


 
  • אז הנה ההזדמנות לשבוע הזה  להתעמק בקיומו של הרגע הזה בלבד
  • וכמובן להתבונן מה אומרת המחשבה האוטומטית  על כל דבר שאתם רואים או חווים, באיזה אופן אתם מגדירים
    ועל פי מה?      
  •  
מאחלת לכם התבוננות מלאת סקרנות ותובנות

אשמח לקרא את תגובותיכם ולהיות שותפה לתגליות, לשאלות, ולתהיות


היו ברוכים בדרככם בשלווה ואהבה, וחגגו את החיים

ממני הצועדת אתכם בנתיב האור
אורנה שיר



 
לעמוד הפוסט תאריך: 09/01/2013 19:45:00 תגובות:
תגובות

לשנות את סרט החיים

 
לשנות את סרט החיים זו בחירה
 

מה היית עושה אם השבוע היה השבוע האחרון לחייך? ..... החודש האחרון?
האם זה היה משנה את התנהגותך?
האם היית מרשה לעצמך להיסחף אחר הפחד והוא היה מנווט את יומך האחרון
?

האם היית מרשה לעצמך לעסוק בסגירת חשבונות עם אחרים ועם אלוהים ומבזבז על זה את ימיך האחרונים?

האם הניסיון שלך להתעלם מזה ולהדחיק את הידיעה הזו ולהתנהג כאילו הכל רגיל ומשחק החיים נמשך?

ומהו בעצם משחק החיים הרגיל שלך? זה שעובר על פניך מבלי שנתת עליו את הדעת והמשכת עוד יום ועוד יום
בדחיינות מהתמודדות אמיתית כי מחר יש עוד יום.....ואחריו עוד יום... ואחריו....

האם יש בהתנהגותך הדחקה מלראות ולהכיר באמת בחיים שלך?
ומהי האמת בעצם?

היכן בזבזת את זמנך בלהסתיר או בלא להתעמת עם מה שצריך כי זה מפחיד או מכאיב מידי ואלולי אפילו מסוכן?
או בקיצור היכן ויתרת על עצמך מידי יום שוב ושוב?       שכחת להציב את גבולותיך במקום הנכון ולא התמודדת היום / עכשיו
מתוך הרגל כי בידיעתך יש מחר והחיים זורמים?          וכך יום אחר יום החיים מתפספסים?

אז זהו !!
זה הרגע שבו יש לך הזדמנות לעצור באמת כדי לשאול את השאלות הללו ובנקודה הזו שהיא נקודת
צומת לבחור בנתיבים הנפרשים לפנייך ובהם:
  •         להמשיך ולהתנהל בדרכך הרגילה שבתוכה ההרגל לחבוש את פצעי הכאב ולהסתיר בתחבושת גדולה את פצעי החיים,
            ולסגל התנהגות שבה הנך שומר היטב מלגרות את מה שעשוי לעורר את הכאב?
  •         או לבחור בנתיב אחר הבונה את התודעה שלך אחרת כך שתהיה לך אפשרות לבחור בשלווה את התנהגותך ותגובתך לסיטואציות החיים
            ובכך לשנות  את הסרט שהינך חי בו?
אבל איך זה אפשרי ? אני שומעת את השאלות שלכם עולות,
להיות אני עצמי זה מפחיד, לתת דרור לתחושותיי, לצרכי, לרצונותיי, לבטוח בעצמי?
זה מפחיד,
מה יקרה לסובבים שלי אם אציב גבולות ואמנע מלהיגרר אחר הרגשות העולים בי או בהם?
מה העשה עם הכעס? האכזבה? הפחדים?
ובכלל מה זאת אומרת להיות עצמי 
איך אדע לזהות את רצונותיי ? כל כך התרגלתי להיות ולהתנהג כפי שאחרים מצפים? אז עכשיו גם להתמודד עם מה שיגידו עלי.?
איך מוותרים על הסבל והדרמה של החיים ?

אז אין סוף שאלות שכאלה אני שומעת במפגשים בקליניקה שלי או בסדנאות שאני מנחה
האם יש מוצא?     והתשובה היא וודאי שכן !!!

אז רגע....הנה מגיע המתכון,

תחילה קח 2 נשימות עמוקות ואפשר לסקרנות לעלות בתוכך,
לאותו החלק ה ילדי יצירתי שבך שטרם הפך להיות נגוע באמונות ותפיסות החיים המגבילות,
זה שזוכר דבר אחד בלבד כשהוא מתעורר בבוקר נרגש לקראת יום חדש וחווית חיים חדשה כי בתודעתו קיימת עדיין תפיסת
האושר בלבד שטרם הוכתמה.

אך לפני שנמשיך תחילה עליך לזכור היכן התחיל מאמר זה... מה היית עושה לו ידעת שזה השבוע / חודש אחרון לחייך?
האם ברצונך להמשיך להתחשבן ולהיות קורבן של סיטואציות החיים ,להניח לשופט הביקורתי העוזר לקורבן שבתוכך להיוולד?
או שכמובן תגיד לעצמך אין לי זמן לבזבז על זה את ימי האחרונים אני רוצה ליהנות ולכן בוא וחשוב:
בחברתו של מי היית בוחר להיות ועל מי הייתה מוותר?  למה?
למי היית רוצה להראות את אהבתך? להודות לו על כך שהוא חלק מחייך?
האם היית מבזבז את רגעי חייך האחרונים על הבטה לאחור והעלאת זיכרונות מכאיבים מהעבר , וכן העלאת רגשות שליליים
ושוב שפיטה וביקורת
או האם היית מסובב את ראשך קדימה אל עבר ההווה נקודת קיומך ברגע זה ואל מה שיש ביכולתך להפיק ברגע זה כדי להיות מאושר?
ובכלל מה שונה בכך שנותר לך שבוע או חודש לחיות לעומת סיומם של חייך ברגע לא נודע?        למה?

 
עליך להבין , תפיסת המציאות (הסיפור שהינך מספר לעצמך על חייך) היא זו המעוררת בך את הכאב והסבל של החיים,
בסיפור זה אתה מספר לעצמך כיצד החיים אמורים להיות, כיצד אחרים אמורים להתנהג כדי שתוכל להיות מאושר,
אך האמת היא שבכוחן של מחשבות אלו ליצור גיהינום בחייך או בדיוק להפך, בכוחן להפוך את חייך למקום שנעים וטוב לחיות בו,

בעזרת התנתקות מהמחשבות הללו והסתגלות לתודעה חדשה ותפיסת מציאות חדשה.

ומה זה ידרוש ממך?
להכיר באמונות ובתפיסות השלילות המקבעות ומנהלות את חייך, למשל האם יש לך משפטים המתחילים ב...

          " ניסים" צריך להתנהג כך וכך.... ואז אהיה מאושר
         החיים שלי לא טובים מספיק כי....
         אם רק היה לי....אז...

בתודעה החדשה נפקחות בתוכך עיניים חדשות שבוחרות לראות את העולם אחרת.
האם שמת לב שכאשר אתה עצוב, מבעד לעיניים שלך בלבד, הכל נראה חסר משמעות, שמחה ואפילו אנרגיה? 
נראה שהדברים לא זורמים לך ואפילו לעיתים זה נראה שהכל נגדך? כן אפילו גל הירוק ברמזור...
אבל האם זו האמת או שהתודעה שלך המקיימת את המציאות שלך גורמת לך למשוך אליך עוד ועוד דברים וסיטואציות המעצימות את התחושה הזו?
האם משקפי התודעה האפרוריות שלך הן אלה הצובעות את העולם בצבע שאתה רואה?
ומה קורה לך ברגע שמתחלפות משקפי התודעה ואתה שמח?
איך אז נראה לך העולם?
למשל כשאתה מאוהב, האם הכל נראה אז זוהר יותר. הדברים זורמים טוב יותר??
האם העולם נראה לך פתאום כאילו הוא עטוף באהבה? ואז אין לך צורך להיות משהו או מישהו אלא פשוט להיות?
האם הרגשת שכשאתה מאושר אין כלום בחייך מלבד אותו הרגע?


אז מה אתה אומר, עד כמה חייך נתונים לשליטת התודעה?
האם ניתן לבחור רגשות ולהתמסר להם?

אם כך בואו נגש לעבודה,
  •             קח מספר דפים ורשמ על האחד כיצד נראים חייך היום, ועל השני כיצד היית רוצה שיראו
(אל תתעצל העמק והרחב זה רק יועיל לך)
 מה צריך לקרות כדי שתעבור מההווה לעתיד הנחשק?     

ועכשיו דף נוסף ועליו רשום:
  •          מה ייחודי בך?
  •          מה אנשים מעריכים בך?
  •          ממה אתה הכי נהנה כעת בחייך בכל תחום בחייך?
  •          אילו חלומות כמוסים יש לך על דברים שאתה אוהב לעשות או לנסות?
  •          אילו מטרות בלתי ממומשות יש לך?
  •          מהם הנושאים העוברים כחוט שני בחייך?
  •          מהי ההתנסות בחייך (מכל תחום) שהיא האחרונה עליה היית מוותר
  •         מה היית רוצה להשאיר אחריך כמסורת?
קחו דף נקי נוסף
ודמיין שאתה כבר מבוגר מאד (בחר את מסגרת הזמן שלך)
וכתוב לעצמך שנמצא כאן היום מכתב מאותה נקודת זמן והזכר לעצמך את מה שאתה עושה עכשיו עבור עצמך באהבה,
אמןר מה אתה אוהב בזה ותאר מה עשית כדי להגיע לשם.,
ולבסוף רשןם דברי סכום על חייך (כמעין הספד, כן, לא להיבהל זהו תרגיל חשוב) מה היית אומר על האדם שהוא אתה,
מה נתת , אחרי מה רדפת, (האם זה היה שווה) את מי אהבת, מה פספסת ולמה, מתי העזת?
מה היית משנה במבט לאחור,
האם התחרותיות בחייך הייתה משמעותית , שווה ומתגמלת?
האם המאבקי הכוח היו שווים?
והריצוי? האם הוא באמת הביא לך את מה שבקשת (שקט? אהבה? תשומת לב?) היה כדאי?
בסופו של דבר מה באמת היה חשוב לך?
מה היית משנה
וכן הלאה.

לאחר שכתבת קרא הכל מהתחלה פעמים או שלוש פעמים
ואז על דף נוסף רשום את הבחירות החדשות שלך מההבנות שקבלת, שאת עושה למען עצמך מתוך אהבה והכבוד שמגיע לך,

ואת 3 הפעולות שאתה מתחייב לעשות למען עצמך בשבוע הקרוב (למשל: לדבר עם משהו, להגיד משהו בעל משמעות, לשים גבול חדש
במקום נדרש, להעיז לנקוט עמדה, להתחיל שעורי התעמלות, לחפש עבודה ,להשיג משהו וכן הלאה)

שנה את הסרט בראש וישתנה לך סרט החיים.

זקוקים לעזרה, 
כתמיד אני פה עבורכם
למתן עיצה או לפגישה אישית


אשמח לקרא את מכתבכם ולהיות שותפה לתגליות, לשאלות, ולתהיות


היו ברוכים בדרככם בשלווה ואהבה, וחגגו את החיים

ממני הצועדת אתכם בנתיב האור
אורנה שיר
 

 
 
  
 
  
לעמוד הפוסט תאריך: 03/11/2012 16:38:00 תגובות:
תגובות

להניע את האנרגיה ולקחת בעלות על העצמה והעצמי



להניע את האנרגיה ולקחת בעלות על העצמה והעצמי


לאנרגיה יש כח עצום,
בפוסט הקודם הבנו את המשמעות והעוצמה שיש למילים וכיצד בעזרתן ניתן ליצור
אנרגיה של אהבה או אנרגיה של הרס , כזו שמעצימה את האחד אך גוזלת לחלוטין את השני,
ולכן פועל יוצא מכך עלינו לשים לב עם מי אנו מתחברים ומי נמצא בקרבתנו.
אין זה מספיק לדעת לנטרל את המילים יש לשים לב מה קורה מסביבנו.
 

כדי להבין מי אנו ניתן להביט במראה החיה , זו הנשקפת לעיננו דרך בני האנוש שסביבנו.
וללמוד את מי משכת אל תוך עולמך?

אם מקיפה אותך אהבתם של חברים קרובים על בסיס קבוע, הרי שהיטבת למגנט את האנרגיה הנכונה לחייך ,
זו המעצימה אותך וממלאה אותך באהבה,
וזה מצוין.
אנרגיה זו שלהם מהדהדת עם האני שבתוכך, עוזרת לך לזכור מי הינך ולהוציא את הפוטנציאל שבתוכך.

אך אם מקיפים אותך אנשים בעלי אנרגיה שלילית, דיכאוניים , קורבניים, שתלטנים, מה זה אומר עליך?
מי הוא זה המשקיף אליך מהמראה שמולך?
מה בחרת למגנט לעולמך?

 
 
 
מה זה אומר עליך ועל העוצמה שלך?
האם  האנרגיה שלך בבעלותך?

האם הבאת את עצמך למצב בו מצאת  את עצמך בהיגררות אחרי האחרים מתוך רצון שיקבלו אותך?
או אולי כדי לקבל תשומת לב?
מהפחד להינטש?

מה הינך עושה כדי לקבל תשומת לב (= אנרגיה של אהבה אשליתית)
או האם יש לך גבולות מוגדרים עם מי שהינך או כיצד הינך חולק את האנרגיה שלך וכך אינך בהתרוקנות אלא בהתעצמות ללא הרף?

ועכשיו שימו לב
כוון שאנו נמצאים בתקופה חדשה שטרם הייתה כמותה עבורנו עלינו להיות בשימת לב לאנרגיה.

כיום האנרגיה עוצמתית במיוחד,
אני בטוחה שיש ביכולתך  לשים לב לכך שהמחשבות שלך נעות מהר יותר והיקום מגיב אליהן בעוצמה מהירה וחזקה יותר מבעבר.

אנו חווים תהפוכות בתחומים שונים של חיינו או בקצרה ניתן להגדיר זאת כ- עוברים ניעור
על מנת להפריד אותנו ממה שלא משרת את חיינו או מיטיב איתם יותר.

אנו לומדים להיות קשובים לאמת הפנימית שלנו שם אין פשרות, שם אין ריצוי.

ולכן עליך לשים לב באופן ממוקד למה שעובר בראשך וכמובן לאנשים שאיתם הינך  נפגשת.

הבנו  שעלינו להיזהר גם מהמחשבות של עצמנו כי הן עצמן בעלות יכולת להעצים או להחליש את האנרגיה שלנו,
וכן ההתבוננות צריכה להיות גם בסיפור שאנו מספרים לעצמנו על המצב, וההשלכות של הסיפור הזה על חיינו,

אם הסיפור שאתם מספרים לעצמכם הוא הבעיה , שאלו את עצמכם במה משרת הסיפור הזה אתכם ומדוע אתם אוחזים בו?
אך אם גיליתם  שיש אנשים המחלישים אתכם או גוזלים את האנרגיה שלכם על בסיס קבוע,
זהו הזמן להעמיד את הגבול שלכם המגדיר את התחום שאליו אין להם רשות לחדור יותר,
יתכן ואפילו תגלו שאתם חייבים לשחרר אותם מעולמכם, כן מפחיד ככול שיהיה
אין אתם יכולים להמשיך לתת לאחרים לשלוט באנרגיה שלכם.

שימו לב:
כל מה שאנו עושים מורגש כיום באנרגיה החדשה המוזרמת לכדור הארץ באופן מועצם הרבה יותר,

לכן אנרגיה של אהבה עוצמתית הרבה יותר אבל גם אנרגית הכעס והשנאה עוצמתיות הרבה יותר,
כאילו אנרגיות אלו נעות מהקרביים שלנו, מעומקי העומקים.

אז גם אם בתקופה הזו הרגשת שהאדמה רועדת מתחת לרגליים שלך שאלי את עצמך: מי או מה אינו משרת יותר את טובתי העליונה,
והמתני בשקט ובסבלנות לתשובה שתעלה מבפנים, ושחררי את המיותר באהבה,
כן גם אם אלו אנשים,

אין ביכולתך לוותר יותר על הבעלות שלך על עצמך ועוצמתך  ולמסור אותה בידי אחרים, זה יצור קרע פנימי גדול מידי בתוכך
ויעצים את תחושת רעידת האדמה שמתחת לרגליך,

לסיכום :למדו לשחררו באהבה אנשים או מצבים, אין מקום יותר למאבקי שליטה,
אם האנרגיה של הסובבים אתכם או הסביבה בה אתם נמצאים, מחלישה אתכם או גורמת לכם לתחושה רעה ,
כאב וסבל על בסיס קבוע אתם לא במקום הנכון.

הקדישו לכך זמן, להתבוננות אמיתית, פנו אל האמת הפנימית שלכם , ואם זה הולם שחררו ונועו הלאה.

זו הדרך לקחת בעלות ועוצמה על חייכם,
האם זה פשוט וקל?

ובכן לא תמיד, לפעמים זה מעלה כאב גדול אך אם תבחינו שיש גם שלווה במקביל במקום הזה דעו שאתם במקום הנכון.
שאתם חוזרים הביתה,
אל הבית הפנימי שלכם,

זהו מקום נעלה,
מקום שיש לקדש באהבה
מקום שבו הנכם מכירים את צרככיכם ולכן יודעים גם לכבד את צרכי האחר,

מקום שבו תדעו לשמור שאף אחד לא יכפה את רצונו עליכם אך גם אתם תמנעו מלכפות את רצןנכם על אחרים,

מקום שבו תוכלו להתבונן בשלווה בעיני העומד מולכם ולהגיד בלב שלם.......
אני רואה אותך.
אני רואה אותי

בכבוד ובאהבה לעצמכם .




היו ברוכים בדרככם בשלווה ואהבה, וחגגו את החיים

ממני הצועדת אתכם בנתיב האור
אורנה שיר

 
לעמוד הפוסט תאריך: 18/10/2012 16:34:00 תגובות:
תגובות

משחקי אנרגיה- עצמה מול הרס



מי יכול להגיד שהשנתיים האחרנות לא היו שנתיים עמוסות ומורכבות...שנתיים שונות בהחלט ממהלך החיים,
לעתים מהפכניות , לעתים מטלטלות אבל בהחלט לא שגרתיות.

אנו עדים לשינוי שהעולם עובר גם אם אנו לא לחלוטין מבינים אותו אבל הוא בהחלט מורגש : שינויים מוזרים במזג האויר,
תהפוכות של רעידות אדמה , שיטפונות וכו, וכמובן משטרים שמשתנים על כל הכרוך בכך,

ומה לגבי האדם הפרטי? האם כל זה מדלג מעלינו?
למה נדרשנו ועדיין אנו נדרשים בתקופה זו?

אנו עוברים שינויים אנרגטיים עצומים כמו אמא אדמה, כחלק מהמכלול ש
ל השינוי בכדור הארץ.
שינוי של האצה והעצמה, שימוש בכוח ההשפעה לטוב ולרע בהתאם לבחירה.

כל הקיים בכדור זה הינו בעל רטט אנרגטי בעוצמה כזו או אחרת, כל יצור חיי בעל איכויות שונות
אבל לבני האדם יש סגולה מיוחדת שבה אגע בעוד רגע.

האנרגיה שלנו תלויה בתחושות הרגשיות שלנו, יש לנו יכולת להטעין את עצמנו אנרגטית עי חוויות רגשיות חיוביות
או להפך להתרוקן כשאנו חווים חוויה רגשית שלילית.

למשל ראו מה קורה לכם בזמן שיחה עם חבר או בן משפחה, ולמדו האם אתם נמנים על נותני האנרגיה ומטעיני אחרים או
האם אתם נמנים על זוללי האנרגיה ?
מי הוא האדם הזולל אנרגיה? האדם המשתלט על השיחה, זה המשתמש בתוקפנות ובאנרגיה של כעס אבל גם זה המשחק את תפקיד
הקורבן, זה הדורש את כל תשומת הלב בשיחה, ולעומתו נותן האנרגיה יהיה זה המקשיב ומקשיב ואינו דורש דבר במורה.
אני בטוחה שאתם מכירים סיטואציות שבהן הגעתם לשיחה עם אדם אחר כשאתם בהרגשה טובה אך בסופה של השיחה 
הרגשתם מוטשים, מרוקנים, לפעמים כועסים או חסרי סבלנות מבלי להבין אפילו מדוע.
וכל זאת בגלל גזילת אנרגיה מבלי שנתתם לכך את לבכם.

מדוע אנו משתמשים באנרגיה האחד של השני?
כוון שאיננו יודעים להתמלא באנרגיה באופן אחר, חילופי אנרגיה הם טובים אך לקיחת אנרגיה מהאחר והשארתו מרוקן
זה לחלוטין פסול.

בעקרון הטבע מלא אנרגיה שיכולה למלא אותנו ואנו יכולים להתחבר אליה לחלוטין כשאנו מטיילים בטבע, מלטפים בעל חיים,
צוחקים מכל הלב, מקשיבים למוזיקה, מתחבקים באהבה וכו

אז הנה רגע להתבוננות, בשיחה הבאה שלכם או בכל מפגש עם עוד אדם נוסף שימו לב כיצד אתם מנהלים את האנרגיה שלכם
ומה אתם למדים מכך.


אבל האנרגיה שלנו איננה מושפעת רק מכך, הסברתי קודם על כך שהתנודות הרגשיות שלנו משפיעות מאד
על המצב האנרגטי שלנו, וממה מושפע המצב הרגשי.
מהרב שיח המחשבתי בתוך ראשנו.
כמה תשומת לב למשל אתם מקדישים למה חושבים עליכם? ואיך אתם נראים בעיניי אחרים?
עד כמה אתם מאמינים למה שאחרים מספרים עליכם או מגדירים אתכם?
ועד כמה אתם מאפשרים לזה לנהל את חייכם?

האם אתם זוכרים ברגעים אלו את המיוחדות שבכם? את אותו ניצוץ אלוהי הנמצא בכם?
האם אתם מעיזים להביא אותו לידי ביטוי או ממתינים שאחרים יגידו לכם שאתם מקסימים?

ומה קורה לכם כשאתם מקשיבים ומאמינים למה שאחרים אומרים עליכם ? לחיוב או לשלילה עי שפיטה וביקורת?

אמירה של משהו חיובי יכולה לשנות אנרגיה מקצה לקצה,
אני זוכרת שאבא שלי ז"ל היה תמיד מברך כל אישה שהיה רואה , מבוגרת או זקנה, יפה ומטופחת או פחות, באיזו מילה 
טובה על הבגד שלה או על השיער שלה העיקר היה בפיו משהו חיובי משמח לומר, ואנחנו כילדים תמיד צחקנו עליו בגלל זה,
ויום אחד הוא הסביר את עצמו באופן פשוט ביותר: ראי הוא אמר מה קורה לאישה הזו כשאני נותן לה מחמאה קטנה,
חיוך ענק עולה לה על הפנים, אני לא הפסדתי מאומה אבל היא שמחה ולרגע קטן עשיתי לה את היום.
לימים אמצתי את הלמידה הזו ואני בהחלט מברכת , מחייכת , או מפרגנת בהתאם לאנשים שאני פוגשת גם הזרים הגמורים,
החיוך שלךהם גורם לי לחייך תמיד בחזרה ואין ספק שזה ממלא אותי באנרגיה בתמורה.

אז כן בהחלט השתמשו במילים שלכם כדי להשפיע ולהעצים באנרגיה של תשומת לב ואהבה
זוכרים שרשמתי קודם שלבני האדם יש סגולה מיוחדת שאין לשאר יצורי הטבע,
ובכן זו הסגולה ......היכולת לבטא מילים ולהשתמש בהן כדי ליצור ולברוא את עולמנו בתבונה.

זו מתנת בני האדם.
אבל למתנה זו יש גם צד הופך כמו לכל דבר בטבע....
מילים הורסות או מעצימות תלוי איזה שימוש נעשה בהן, עד כדי כך השפעתן עצומה.
לא סתם דון מיגל רואיס בספרו ארבעת ההסכמות מלמד על "כוחה של מילה" 
מילים הם כמו זרעים,
זריעת מילה חיובית יוצרת תגובה חיובית, זריעת מילה מלאת ארס יוצרת תגובה מקבילה מדויקת.
זה בידיך, לתשפיע עי הבחירה שלך במילים על מציאות חייך עי השימוש במילים היוצאות מפיך.

יהיה מעניין לשים לב בשיחה הבאה שלך לכוחם של המילים היוצאות מפיך וכיצד יש בידיך לנווט ולהשפיע על השיחה
עי שינוי המילים בהם השתמשת.

לסיכום יקיריי
  • השימוש במילים הוא כמו שימוש בשרביט קסמים
  • למילים כך כך הרבה עוצמה ויכולת השפעה, השתמשו בהן  לברך, כדי לאהוב, כדי להעצים אנרגטית את האחר
         וכמובן את עצמכם שכן רצוי לשים לב למחשבות כמובן אלו הן מילים ללא קול בעלות אותה עוצמה בדיוק.
  • שימו לב למאגר האנרגיה שלכם ושל האחר בזמן שיחה ולאחריה
     
  • הרבו להודות על הטוב והשפע בעולמכם, זה בהחלט מעלה את האנרגיה ומושך מכך עוד.
     
  • טיילו בטבע, צחקו, חבקו , תנו ביטוי לאהבה ויופי

     
  • הרבו להיות ליד אנשים מעצימים אבל על כך בפוסט הבא
ללמידה נוספת על כוחן של מילים קראו את המאמר הבא : לחצו כאן

 
ובינתיים עד למפגש הבא שלנו

היו ברוכים בשלווה ואהבה, וחגגו את החיים

ממני הצועדת אתכם בנתיב האור
אורנה שיר






 
לעמוד הפוסט תאריך: 06/10/2012 20:25:00 תגובות:
תגובות

עצמתה של אמונה- מגבילה או מעצימה זה כבר בידכם.

עוצמתה של האמונה   - מגבילה או מעצימה זה כבר בידך


שלום יקיריי ,

עצמתה של אמונה  היא אדירה ללא כל שעור , היא מעצבת את חייך בכל יום מחדש גם ללא מודעותך הפעילה,

אך האם זו אמונה מעצימה או מגבילה שיוצרת את חייך בהתאם זה כבר בידך.

לפני כמה ימים שלחתי לינק מדהים על ילדה קטנה שעברה חוויה לא פשוטה , רגליה נקטעו עד המותניים בהיותה בת 3 בלבד (הלינק מצורף פה בשנית לחצו כדי לצפות)

וכפי שדבר אינו קורה במקרה כך גם הכתבה הזו לא התגלגלה אלי או למייל שלך סתם,

בתקופה האחרונה אני עוסקת רבות באמונות המעצבות את חיי ואני בטוחה שגם לך יש רבות כאלה המנהלות את חייך ללא שימת ליבך באופן מיוחד

זה פשוט טבעי כל כך להאמין ללא עוררין בכל דבר שאולפנו אליו או בדברים שהוטבעו בנו מכוח התנסויות חיינו

וההבטחה שלנו לעצמנו באופן מודע או שאינו מודע לשמור ולהגן על עצמנו מפני כאב ואכזבה.


כשראיתי את הכתבה על הילדה הזו  


על האופן שבו חוסר הברירה עיצב את חייה  וכיצד היא הופכת זאת למנוף חיים,

וראיתי את מרחק 
הפסיעה בין תקווה ליאוש והבנתי שגודלה כגודל כוח הרצון שלנו, 
 
וכשאני יודעת בדיוק כמוך שלעתים חוסר ברירה לוקח אותנו למחוזות שלא האמנו שהם אפשריים עבורנו,

ולו רק כדי להתעמת עם האמונות והספקות שרכשנו במהלך החיים,
 
ואני רואה את הילדה הזו  ילדה שבגיל 3 התהפכו חייה אבל ראשה עדיין לא היה מפוצץ באמונות המגבילות הנאספות במהלך החיים

או שאולי אף אחד לא אמר לה במהלך היום " אל תנסי כי את לא תוכלי..."

והיא רק רצתה כמו כולם לנוע קדימה.....
   

היא פשוט רצתה לשרוד ולנוע קדימה והיא עשתה זאת,  כי התמונה היחידה שעמדה לנגד עיניה היתה

אנשים הולכים.........והיה לה  דחף עצום וכשהיא מבינה שאם זה לא ילך בדרך אחת אז  תהיה דרך אחרת, אבל היא בהחלט תנוע עם כוח רצון אדיר,

היא מוצאת פתרון.....
 
אז מה קרה לה עם הזמן בתוך הראש? מה נוצר שם? מה המילים שהיא אומרת לעצמה כל הזמן שגורמות לה לא להתייאש ולנסות שוב?

האמונה הופכת להיות מעצימה-אולי היא אמרה לעצמה :  אני יכולה, אני אצליח או כל דבר אחר דומה,

וכך בדיוק כפי שאני רואה זאת גם ביכולתך לראות  לאן היא הגיעה.
 
ווהו

נזכרתי בסיפור על ממציא החשמל אדיסון  שבניסוי  ה- 10.000 הצליח ליצר את נורת החשמל ונשאל על היכולת להכשל כל כך הרבה פעמים

ובכל זאת להמשיך לנסות, ותשובתו הייתה: אני למדתי 9999 דרכים שונות כיצד לא לייצר חשמל.....

אכן דרך מעניינת להתבוננות ואין ספק שזו דרך לא מחלישה אלא מעצימה המאפשרת להמשיך לניסוי הבא.

כלומר הכל הוא חלק מהסיפור שאני מספרת לעצמי.. ואין זה משנה כלל באיזה תחום זה, זוגיות, פרנסה, מערכות יחסים, נתינה וקבלה ומה לא?

אני בטוחה שגם לך יש הכרות עם סיפורים כאלה המדברים בתוך ראשך.

ואז אני שואלת את עצמי היכן אני לא מנצלת את הפוטנציאל שלי עד תומו בגלל אמונות מגבילות כאלה ואחרות?

מהם הסיפורים המזינים את ראשי באמונות מגבילות שאינני יכולה להצדיק אותן אבל הן בהחלט חיות בתוכי?


אז הרגלתי את עצמי להשתמש בשתי שאלות : 


איך בדיוק אני יודעת מעבר לכל ספק שאמונה זו היא אמת?

ומי אמר?


השאלות האלה צצות לי בכל פעם שאני אומרת בתוך ראשי : זה קשה...זה בלתי אפשרי... המחיר של זה יהיה נוראי....

מה יגידו..... זה לא מקובל.... זה לא לגילי....זה לא מכובד..... זה יהיה מאכזב..... (להמשיך? הרי זו רשימה אין סופית)

השאלה הזו מערערת את הוודאות באמונה בגלל שהיא מאלצת אותי לחשוב על התשובה, היא מסיטה אותי מהאוטוסטרדה של האמונה הזו,

וכבר אני הרי יודעת מהו כוחה של מילה  ומשתדלת להיות מאד בשימת לב לכל מה שיוצא מיפי ויוצר תהודה בתוך המרחב של חיי

ובאמת בחרתי להתבונן סביבי ולראות דווקא את הסיפורים של האנשים שיצרו שינוי בחייהם באמצעות כוח הרצון ושאלתי את עצמי

מה הם עשו בדיוק שזה עבד עבורם? 

איך הם הצליחו לגלות בתוך עצמם את הפוטנציאל האין סופי הזה של התקווה שעזר להם לא להרפות ולנוע קדימה

ונזכרתי ברגעים מתוך חיי שבהם גם אני חוויתי רגעי חסד מעצימים כאלו ושלפתי אותם מתוך מגרות תת המודע שלי

וצפיתי בהם שוב ושוב כשאני אומרת לעצמי : גם לי יש יכולת , הצלחתי לייצר את החלום שלי כבר פעם ואם ייצרתי  את זה פעם אין ספק שיש

לי את המשאבים הדרושים לייצר את זה שוב .
 
ואני מזמינה אותך לעשות גם התבוננות כזו בתוך עצמך,: 
 
  • תחילה יש לעשות התבוננות באמונה שמגבילה את חייך,
     
  • אחר כך כמובן תגיע הבדיקה הבלתי נמנעת במה משרתת או מפני מה שומרת עליך האמונה הזו
     
  • והשאלה שתשאל היא:  1.    מי אמר?         2.  איך בדיוק יש באפשרותי לדעת שאמונה זו היא אמת?     3. מה בא לי לעשות עם ההבנה הזו?
     
  • אם תשובה שלך היא ליצור שינוי כי יש לך אמונה מעצימה שהיא עדיפה בעיינך ואיתה חייך יהיו טובים הרבה יותר בהחלט הרי שיש בתוכך בשלות לצעד הבא,
    להתחיל תהליך לדריסת האמונה המגבילה והחלפתה באמונה מעצימה.

אין לי ספק שהעתיד שלך  יהיה שונה לחלוטין עבורך, ומתגמל ביותר עם בחירתך לעבור תהליך זה,

כי תהיה לך ההזדמנות לגלות בתוך עצמך את הפוטנציאל שלך ומשאבים רבים שלא זכרת להשתמש בהם?

האין זה לא מסקרן אותך?

האם עתיד שונה מלהיב אותך?
 

ואני רוצה לשתף אותך בכמה מילים שמייצגות בעיני את תהליכי חיי

מסע מוצלח אינו מסתיים לעולם,

הקילומטרים כן,

אך הזמן נשאר חקוק בתוכי, הופך להיות חלק ממני...

בסוף המסע איני מרגישה מנצחת,

אלא בהכרת תודה

כאילו שהדרך עברה בתוכי

ואני בתוכה
אני גדלה בזכותה ובזכותי
ושואפת תמיד לנוע הלאה לתגלית הבאה
וסקרנית מה אקבל במתנה אל חיי
זהו מסע חיי
ואני שמחה בו



אז תשאלו אותי : האם הדרך לפעמים לא קשה לך? מתסכלת? מאכזבת?

ברור שכן ואתכם מכירים את הסיפורים שלי ואת רגעי הקושי, חלקכם חולקים אותם איתי בתהליכים שאנו עוברים יחדיו

אבל האושר המגיע עם ההתעצמות הוא אלוהי בעיניי 

ממלא , מעצים , זו חוויה טהורה

וברגעי הקסם הללו אפשר למצא את נגיעת האהבה.

אני בטוחה שגם לך יש נקודות אור כאלה בתוך חייך .


ועד כאן להפעם  וכמו תמיד אני כאן עבורך
אשמח לחלוק איתך את דרכך
שאלותיך, הבנותיך, ההתלבטויות שלך ובכלל,


ועד למפגש הבא שלנו

היו ברוכים בשלווה ואהבה

ממני הצועדת אתכם בנתיב האור
אורנה שיר

לעמוד הפוסט תאריך: 23/05/2012 21:37:00 תגובות:
מספר עמודים: 2
 1  2   הבא   

Go Back  Print  Send Page
Top pageTop page                                                  אורנה שיר בן דוד      מנטורית לחיים מומחית לשינוי דפוסי חשיבה, מימוש והגשמה       0544449746
לייבסיטי - בניית אתרים