טבלת בקבוקים לבחירתך  |  אירועים קרובים - ערבים, סדנאות ומסעות  |  טיפולים- רפואת תדרים  |  מסרים מההדרכה  |  איזון החיים שלי  |  יוצרים חזון עם "איזון חיים"  |  



שאל שאלה ולחץ על התמונה

 

אושו טארוט

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



FacebookTwitter

להעיר את העצמה שבתוכי- הכאב , הטפיל שאין מנוס ממנו

דף הבית >> בלוג לצעוד בנתיב האור >> להעיר את העצמה שבתוכי- הכאב , הטפיל שאין מנוס ממנו


מי היה מאמין שאנו מכורים לאנרגיה שלילית.. ללא מודעות כמובן
התבוננת פעם בתעשיית הסרטים האלימים, העצובים, שגורמים לבכות ומכאיבים רגשית,
למה אנו רואים אותם בהנאה?
למה אנו לא מדלגים מעליהם ורואים רק קומדיות מתוך ידיעה שהחיים גם כך מתובלים בכאב וצער ואם כבר הולכים ליהנות אז הנאה
תהיה בידור של צחוק ולא של בכי?

כשפותחים את החדשות מה שומעים? מי נאנס, מי נרצח, כמה הרוגים היו בתאונת דרכים, איומים על קיום החיים מצד שונאים ומה לא....

 
איזו אנרגיה זה מיצר בתוכנו ואת מה או מי הם מזינים?
 
כוון שהחשיבה קורת לנו ללא כוונה אמיתית שלנו ואין לנו רגע דל ללא חשיבה , הרי למחשבה שלנו יש כאילו חיים משל עצמה,
באחד הפוסטים הקודמים שאלתי אותך שאלה , האם אנו אלה שחושבים את המחשבות או שהמחשבות חושבות אותנו?
לא תאמין כמה מיילים קיבלתי בעניין זה כי אכן פתאום אנשים שהחלו להתבונן במעגל החשיבה שלהם גילו שהמחשבה ממכרת ומשעבדת,
לא ניתנת לעצירה, ולרוב נמצא שהיא גם חוזרת על עצמה בלופ אין סופי  וממחזרת אמונות תפיסות ובעיקר את ההשענות על זכרונות
והתנסויות עבריות או עתידיות.

הייתי אומרת שלעולם המחשבות יש חיים משל עצמם בתוך עצמנו , האם ראית פעם אנשים שממש ניתן לראות את השיחות
שלהם עם עצמם שעל פי שפת הגוף שלהם  ומבע הפנים ניתן לחשוב שכאילו זו הייתה שיחה שהם משוחחים עם אדם נוסף....המצח מתכווץ, הגבות עולות ויורדות והמבט ממוקד
במשהו לא מובן,  
כמה מוזר הוא הרגש הפנימי המופעל על כל גווניו ורבדיו  רק בעקבות מחשבה - כעסים פגיעות וכאב באים לידי ביטוי בעוצמה במחשבות
הפנימיות הללו.
ונשאלת שאלה קטנה ופשוטה מי המפעיל של כל ההצגה הזו?

דברנו בזמנו על כך שבתוכנו ישנם שניים; אני ועצמי - האחד ההוויה האוטנטית והשני האגו המורכב מפנים שונות,  
אחת מהן נקראת הגוף הרגשי  המופעל בעיקר עי כאב,

זהו טפיל רב עוצמה שאותו ואת המנגנון שלו ננסה להבין במאמר זה.

למרות שידוע לכולנו שהעבר והעתיד אינם מציאות ממשית מלבד במחשבותינו, והעבר מטבע הדברים קיים רק באמצעות הזכרון שלנו
אך אנו מושפעים ממנו כאילו הוא קורה ממש ברגע זה,
והעתיד  מופעל עי הפחדים שלנו שגם אותם אנו חווים כאילו הם קורים ממש ברגע זה,
הרי אנו מבינים כבר שזהו מנגנון המופעל עי המוח ללא שליטה מודעת שלנו.
את ההוה לעומת זאת נגדיר כדבר הניתן לחישה באמצעות החושים שלנו, אז אם כן מהו המנגנון הזה המאפשר את קיום של כל זה?

כאשר רגש עולה והאני שלך מעבד אותו ומשייך  אותו ל״דמות האני״ כחלק מהזהות שלך עליך לדעת שהאגו נמצא בפעולה
הרגש הוא בעצם התגובה של הגוף/ הביטוי למחשבה ( הפנים הסמוקות, הדופק המהיר, הדמעות בעיניים או הבטן המתהפכת וכו) 
לעומת זאת כאשר אנו מותקפים חיצונית אין מקום למחשבה אלא יש פעולה הננקטת באופן ישיר פעולה זו קשורה למערך האוטומטי
ההישרדותי הטבוע בנו.
אין היא תוצר של מחשבה שנכבשה בראש הבאה לבסוף לידי ביטוי ברגש ותגובה.
 
כוון שהאני שלנו אינו מבחין כלל בין מציאות לדמיון הרי הוא בעצם חווה וחיי את מחשבותיו , לדוגמה : המחשבה על ביס בלימון חמוץ
שכרגע נכנס לפה, מה קורה מידית?  רוק מציף את הפה כאילו לימון באמת נכנס לתוכו,
ולכן.....באותה המידה אפשר להבין זאת במילים אחרות הסיפור שאנו מספרים לעצמנו הופך להיות חוויה של מציאות שלמה של חיים.

 
לכל אדם יש זכרונות חיים שהולידו אמונות, לחלק מאיתנו אמונות כבדות ושורשיות הנשענות ע היסטוריה משפחתית או שבטית העוברת מדור לדור
ובוודאי יש גם לך הכרות מצויינת  מין הסתם עם חלק מקולות פנימיים אלו.... אני לא שווה מספיק,אין לי מספיק...כוח/ יכולת/ הבנה,  בשביל כבוד צריך לעבוד,
כסף לא גדל על העצים, ומה לא,
כוון שאמונות אלו יוצרות שיחות תמידיות בראש גם ללא שימת לבך הרי הן ממגנטות את מציאות החיים שלך ומשאיר אותך במצב רגשי מסויים באופן קבוע ועל פי רוב
יהיה זה מצב רגשי שלילי

האם יש  ביכולתך להבין שרגש שלילי כמוהו כרעל?    
ומה הרעל הזה יוצר באופן מצטבר לגוף ולנפש שלך?

אם כך תשאל שאלה- האם האגו יודע ליצר גם רגשות חיובים?
כמובן שכן אבל רגשות אלו יהיו תמיד ברי חלוף ותלויי מצב כי אין קיומו של מצב אחד בלי קיומו השני.
יש משפט שכולנו גדלנו עליו האומר אין טוב בלי רע.
 
חבל  שלאגו אין יכולת של ביטול ואיתחול מחדש, כוון שהוא צובר בתוכו עוד ועוד דברים ולעולם אינו משחרר ומרפה מכאב ישן
אלא משמר אותו כגורם אזהרה מחוויה של כאב נוסף, לכן העבר חי בזיכרונות שלנו והופך לחלק מהזהות שלנו. 
ולזכרונות של כאב יש חיים משל עצמם אם לא לומדים לשחרר אותם.
וזה עצוב אבל הנטייה שלנו היא להדחיק את הכאב מחוסר יכולת או מפחד להתמודד איתו במקום לאפשר לו להיות, להתבונן בו ולשחרר, 
ההדחקה הזו מייצרת אנרגיה כלואה החיה בתוך הגוף בהמתנה.
וככול שגוף הכאב הרגשי גדול יותר מספורי החיים כך המצב קשה יותר.
להזכירך הסיטואציה או המצב לעולם אינו מכאיבים התרגום / הפענוח / הסיפור, שאנו יוצרים הם אלו היוצרים את הכאב, בלעדי הסיפר
לא יהיה כאב רק מצב נתון.

גוף הכאב הרגשי מהווה חלק מהאגו שלנו ( הזדהות עם כאב ותחושת אומללות / קורבנות) הוא לא יוותר על קיומו בקלות מידי פעם הוא מתעורר ודורש הכרה כוון
שקיומו והחזקתו הם חלק מהגדרת הזהות האישית המזינה אותנו, כדי לקבל את האנרגיה שתחזק את ה"אני" שלנו יש לנו צורך ליצר מצבים רגשים שיספקו את האנרגיה המאפשרת
את החוויה הזו.

 
זה אולי נשמע הזוי אך האם כבר קרה לך מצב שבו אנשים הגיבו אליך בתגובה לא הגיונית ביחס למצב או לסיטואציה שקרתה בינכם למה?
למה פתאום האדם שמולך עומד בזמן ריב ומעלה חוויות מהעבר שלכם?     מאין זה מגיע ולמה פנקס הזכרונות נשלף?
למה אנו זוכרים כאב ישן וברגע של כעס או אכזבה משתמשים בו כנשק?


אפשר לומר שאם האדם שמולך מזדהה עם תחושה של כאב רגשי כחלק מהגדרת האני שלו הרי הוא ניזון ומקבל אנרגיה בכל פעם שהוא מזדהה עם הכאב הזה
וכן  הוא חייב מידי פעם ליצר מצב שבו ההכרה שלו תחווה מצב דומה כדי  שרגש הכאב יקבל את תחושת הערך לה הוא זקוק בעקבות המחשבות שיעלו בו. 
כך שלעתים זה יתחיל בסיטואציה כלשהי שתעזור להפעיל את התחושה הרגשית ולעיתים יהיה זה רק סיפור שהמחשבות מתחילות לשזור לעצמן שיפעיל את התחושה
הרגשית והסיטואציה תגיע בעקבותיו.

 
העובדה היא שזו מחשבה ממכרת - עובדה, כשעולה מחשבה מכאיבה אין לנו נטייה להפסיק אותן אלא אנו מעמיקים ומחטטים בהן עוד ועוד

החלק העצוב בכל הסיפור הזה שאנו נמשכים אל אנשים שעוזרים לנו לשמור על גוף הכאב כגוף פעיל הן באהבה והן במערכות יחסים.
כי  האנרגיה הזו רוטטת וממגנטת את ההשלמה לה היא זקוקה (כמו כל מחשבה) , הטפיל לא ישאר רעב והוא יוצא לציד הנובע מתת המודע.

 
לא תמיד נזהה את גופי הכאב של אנשים חדשים הנכנסים לעולמנו עד למצב של התפרצות.
כוון שחוויה של הכרות מרגשת מאד את הגוף הרגשי שלנו לוקח לנו זמן עד אשר הגוף הרגשי שנרגע זקוק לעוצמה רגשית מחודש
וזו תגיע עי חוויה של העצמת רגש פנימי מוכר....גוף הכאב הרגשי. 
אז  ימצא האדם את עצמו פועל ומייצר את הדרמה הדרושה לקיומו של הרגש הדרוש והזנתו,
עליך לזכור -  זה חלק מההזדהות של האדם עם העצמי שלו ולכן הוא לא יוותר עליו בקלות.

אז למה בכל זאת כדי לך לוותר על התקפות הכאב והתסכול הבלתי מודעות שמידי פעם מזכירות לך ש......... בהתאם לסיפר האישי שלך?

כוון שכאב ודרמה אינם הכרחיים באמת בחיים, הם לא מעשירים אותם, לא מעודדים התפתחות של מערכות יחסים ואהבה, ואנו כבר מבינים שהטפיל הזה הוא חבלן טהור
המשאיר אותך בתוך מגננה והמנעות מהחיים האמיתיים באמת ,
האם היית מוותר עליו?


הידעת שהעולם הגשמי הוא עולם הניגודים המלמד אותנו שכל דבר הוא תלוי דבר חיצוני לצורך קיומו.

הרי בוודאי שמת לב לא פעם שאין אהבה בלי כאב?
אין התרגשות שלא תפגוש מידי פעם אכזבה?
שאומץ זקוק להתגברות על פחד?
שכדי לקבל באמת עליך ללמוד לתת?

אז מה דעתך להתחיל להתמקד בעולמך הפנימי במקום בזה החיצוני?

האם חווית פעם אהבה ללא תנאי ? נקיה לחלוטין ששפעה ממך ללא סיבה.
אם תשובתך היא: כן, הרי לרגע אחד פגשת את החסד האלוהי הנובע כולו מתוכך, ללא שום גורם מתווך,

ייתכן שניצוץ אלוהי זה נמשך שניות ספורות בלבד אבל אין לי ספק שאם אי פעם חווית אותו תמיד תהיה לך שאיפה לחזור אליו.
זהו קסם.

אבל זוהי למעשה ההויה האמיתית שלך, אותו ניצוץ אלוהי שאפשרי עבור כל אחד הקיים בתוכך וממתין בסבלנות שתדליק אותו מחדש.

כן זה בהחלט דורש לנקות את שרשרת הזכרונות של גוף הכאב, הטפיל שאינו יודע מנוח , ומפעיל את תת המודע שלנו ויוצר את נסיונות חיינו,

כדי לשחרר אותו צריך להסכים להיות בחוויה הרגשית שהוא מעלה: קורבנות, כעס, פחדים וכו, ללא חשש, פשוט להסכים להיות בחוויה מבלי לפרוק
אותה על אחרים, ומבלי להחניק אותה ולדחוס אותה תחת שכבות של הגנה מפחד של חוויה כפי שהתרגלת לעשות כל חייך.

אין דרך אחרת   זו הדרך היחידה לנוע הלאה ומעבר לזה.
ההתמודדותת עם סבל היא אחת ממטרות היעוד שלנו כדי שנוכל ליצור התמרה של האני הדחוס הקשור לעולם החומר ומזוהה עם האגו ולנוע אל אותו מקור שלהוויה פנימית
המביאה לשלווה ואהבה שאין לה גבולות,
שם ממקןם זה דברים יכולים להתרחש ללא מאמץ כוון שאין אחיזה לאגו הרוצה להשיג עוד ועוד לעצמו (בין אם חומר ובין אם הכרה) 
זה שמזדהה עם תוויות של הגדרה המעצימות את הכאב הפנימי המשמר את עצמו באדיקות מפחד שאם יעלם תעלם גם הזהות העצמית,
עליך להבין שזהו אחד הפרדוקסים הגדולים ביותר,
זה נראה כאילו שההרפיה תביא לכליה אך ההפך הוא הנכון היא תביא לצמיחה ושגשוג רב
תעצים את היכולת לגעת בקסם החיים- בניצוץ האור.
כשאין לך הזדקקות יש לך בעצם הכל,
כשאי אפשר לאיים עליך שדבר מה ילקח ממך והפחד לא יהיה מופעל בך לאף אחד לא תהיה בך אחיזה,
כן כך בדיוק הפרדוקבס הזה עובד,


היכולת ללכת עם הפחד עד הסוף ולכאורה לשבור את ההזדהות עם הגוף הרגשי והסיפורים המחוברים אליו מביא לשחרור עצום והיכולת לחוות את
החיים בעוצמה ובשפע.

ועל כך אוסיף מפוסט הבא.

ובינתיים אני בהחלט מזמנינה אותך להצטרף למעגלי האיזון והריפוי מאותה שרשרת זכרונות, הנערכים אחת לשבועיים כדי ליצור התמרה ולגעת בקסם.
וכמובן להצטרף אלי למסע בן שלושה ימים לדרום, למקום בטבע בו יערכו בדיוק התהליכים הנדרשים לאיזון והתמרה.
פרטים נוספים כאן


מאחלת לכם התבוננות מלאת סקרנות ותובנות

היו ברוכים בשלווה אין סופית וחגגו את החיים,
ממני הצועדת איתכם בנתיב האור,
אורנה שיר
 
Top pageTop page                                                  אורנה שיר בן דוד      מנטורית לחיים מומחית לשינוי דפוסי חשיבה, מימוש והגשמה       0544449746
לייבסיטי - בניית אתרים